Toferet Halomot

סבתא פרידה היתה מבשלת ספגטי ארוך ושמן. היא קראה לו מקרוני והוא תמיד הגיע בשמחה וכשכושי זנב כשסבתא קראה לו.
בסיר בינוני שפתה מים רותחים ובעודם מרקדים בבועותיהם, היתה מכניסה את המקרוני הארוך והעבה לתוך הסיר.
האמת שסבתא העדיפה אטריות שטוחות וקצרות, אבל כשאלו נגמרו היה המקרוני צריך להכנס לסיר.
המקרוני, שהיה עגול וארוך ועבה, התבשל לו עד שהתרכך מאוד.
בסכין חדה ומזלג, הפכה אותו סבתא לאטריות קצרות. עגולות, אך קצרות.
אז היתה מעבירה את האיטריות למסננת, ומעגלת בתוכן חמאה. הרבה חמאה.
החמאה בילבלה את דעתו של הספגטי והוא התנהג כמו אטריות. שטוח, קצר, הולך טוב עם קינמון ואגוזי מלך וסוכר.
את הקינוח הזה היתה מגישה בסוף הארוחה לשולחן, ובעצמה מעמיסה קערה גדושה לסבא בנימין, ומעט מעט בקערית לנכדה.
וכשהיתה הנכדה מתלוננת בקול
(והנכדה התלוננה בקול הרבה)
על העוול- למה סבא קיבל הכי הרבה-
היתה סבתא אומרת:
” הגבר צריך לאכול הכי הרבה”
וסבא היה מזדקף בחיוך ומעביר לקערית שלי מחצית מאטריות המחמד שלו, בעודו אומר לסבתא
“פרידדקה, אני שבע, תני עוד לילדה”.
סבתא היתה ממלאת לסבא מחדש את הצלחת, מגישה סוכר וניל עם אגוזי מלך טחונים וקינמון לשולחן, וגם חמאה היתה מעגלת מעלה, שתנצנץ שמחה לעין.
אחרי הקינוח הייתי מתיישבת מול הטלויזיה. סבא ניגש לכיור וסבתא אמרה- אחר כך, הכלים יחכו.
סבא סרב לתת להם לחכות וצ׳יק צ׳ק הדיח ידנית הכל. הם ניקו בשמחה וביחד את המטבח התכול.
אחרי כל זה היו סבא וסבתא נכנסים לחדר השינה שלהם.
ואני
נשארתי מול הטלויזיה ואכלתי מקרוני קצוץ בסוכר ואגוזים.
#סבתאפרידה