לונדון בחמישה ימים, היום השלישי

עוד בוקר שמתחיל בארבע וחצי, אני קמה בשש וחצי בארץ ולונדון שעתיים אחורה. מברכת על העוגיות הללו. עוגיות חמאה ולימון, טבולות שוקולד לבן. נשארו לי גם אוכמניות מאתמול.

הפעם התלבשתי היטב ויצאתי לטייל בחושך… בקור…

אבל נהנתי ממש! ככה נראה רחוב קיימבריג׳ בשעה הכחולה שלפני הזריחה

עשיתי עוד סיבוב לוויטרוז והפעם קניתי עוד כמה דברים מעניינים. הנה השלל:

התוכנית היום: לנסוע באוטובוס עילי אדום לפארק הולנד, בשביל לבקר בגן היפני בו. אחר כך למוזיאון אלברט אנד ויקטוריה, ואז לנסוע לתיאטרון לקחת את הכרטיסים. בערב יש לנו פאנטום האופרה.

למה גן יפני? מכיון שאני אוהבת את תרבות יפן, תלמידת קראטה ולומדת יפנית. באותה מסגרת רציתי גם לאכול במסעדה יפנית בלונדון אבל בעבודת השטח שעשיתי מראש דרך גוגל, לא מצאתי שום דבר בתקציב שפוי. אז- גן יפני.

גוגל מפות אמר לנו איזה קו לקחת ומאיפה. היתרון של נסיעה באוטובוס (עם האויסטר קארד, אותו מטעינים במכונות בתחנת הטיוב של ויקטוריה) – היא שבניגוד לטיוב, רואים את לונדון. הנסיעה עברה סביב סביב להייד פארק, והתפעמתי לי מצבעי השלכת הנהדרים. זו היתה אחת התחנות הראשונות של הקו אז הקומה השניה היתה פנויה. התיישבנו למעלה מול החלון.

אחרי כ25 דקות נינוחות, ירדנו בתחנת הולנד פארק סמוך לנוטינג היל והלכנו ברגל בשביל קסום לעבר הגן.

היה קר. לא, רגע. היה הרבה יותר קר. פתאום הבחנתי בסביונים מתעופפים סביבנו. חשבתי שאחד מהעצים השיר זרעים לבנים, קלילים, ואז אחד הסביונים נחת לי על המעיל ונמס.

שלג! איזו שמחה! כמו פיות קטנות שמתעופפות בין העצים בקלילות ונעלמות ברגע בו נוגעות בקרקע. יאא! שלג!

שלט הכוונה בכניסה לפארק עזר קצת להתמצאות במרחב, אם כי הייתי כה מוקסמת שמבחינתי זה המקום ללכת בו לאיבוד.

אז התחלנו עם בית הקפה כי ידענו ששם אמורים להיות שירותים. שוב הנושא הזה. ועוד כשקר כל כך. השירותים במבנה מחוץ לבית הקפה. מטופח ונוח וחינמי.

רוב האוכלוסיה בפארק הם תושבים מקומיים. זה ממש לא מקום מתוייר. אנשים מטיילים עם כלב וכובע.

ואז הלכנו לגן היפני, והתחלתי להבחין בסנאים אמריקאים שמנמנים מקפצים סביב בחשש. ניסיתי להתיידד.

אחרי כחצי שעה איתם גם הצלחתי וקיבלתי סנאי מתנה שהלך אחרי בכל הפארק והסכים לדגמן למצלמה ואפילו לשבת לי על הכתף (בתנאי שאכבד אותו בצימוקים שהיו לי בכיס).

המשכתי לטייל בגן היפני כשהסנאי השמן אחרי, וגם טווס, עוד 6 סנאים נוספים ויונים. התרגשתי לי. בעודי עומדת מול הגן הקטן והיפה ומתפעמת ממנו-

הגיעה מישהי נחמדה בשם מורין, שגרה ליד וכל יום באה לטיול בפארק. היא ישר קלטה שאני לא מהקיבוץ שם, והתחילה לספר לי על הגן, על הגנן ועל הסמלים שבגן.

אז ככה. הגנן היפני שהקים את הגן, חזר לפני שנה ליפן כי לא חידשו לו את האשרה. היא עדיין בקשר איתו. המחליף שלו היה הגנן שעזר לו והוא פחוד מקפיד על הכללים היפנים ובגלל זה הוא לא עוקר את העץ הצעיר שצמח באמצע הצב.

איזה צב, התפלאתי.

הצב הדו ראשי שמסמל את העולם. מורין מצביעה על האי במרכז האגם. ואני רואה שהסלעים באמת מזכירים צב. ועל השריון שלו צמח פרא איזה עץ מחטני. אילו היה זה הגנן היפני הוא כבר היה מוריד אותו משם. אבל המחליף (שעושה עבודה נהדרת אך בסגנון אנגלי) לא חושב שצריך להוציא משם את העץ.

רכילות קיבוצית מקומית של הולנד פארק. אני יודעת שאני בת מזל.

והסלע שם? יש בכל גן יפני. זה סלע האנפה. זה מקום מנוחה לאנפה שמביאה מזל ותינוקות. אנחנו צוחקות ביחד. איך שהאגדה על החסידה חוצה עמים וגבולות. ואיך שהילדים של היום עוד פחות תמימים ממה שאנחנו היינו.

אחר כך מורין אומרת שהלכתי בכיון הנכון. יש כיון נכון, ואם הולכים בו סביב סביב זה מביא מזל טוב. אז היא נפרדה ממני בשביל להשלים את הסיבוב למזל הטוב שלה, ואני גם סיימתי לי את הסיבוב.

והלכתי לאזור הנשפים.

והגעתי מסביב למקום עם מזרקה ובית עתיק וחמוד

ופגשתי שם איש עם כלב, שאמר לי (כי מיד קלט שאני לא מהקיבוץ שלהם) שזה הבית של גנן האחוזה והוא שרד את הבליץ במלחמת העולם.

ושערכו בגנים האלו נשפים. ואז הכלב שלו משך אותו ונפרדנו. תחזרי לפה באביב, הוא אמר. ממש יפה פה באביב ואולי יסיימו לשפץ את בית האחוזה ואפשר יהיה לטייל בו. יש בו ציורי קיר נהדרים, הוא אמר.

אחרי תה אנגלי ועוגת חמאה קשיחה (short bread) בבית הקפה הנחמד, יצאנו משם. הסנאים ליוו אותי עד קצה השביל.

גנים זו הסביבה האידיאלית עבורי. אז הלכנו חזרה לרחוב הראשי ועלינו על טיוב לכיון אלברט וויקטוריה.

ירדנו בתחנת קינגסטון

והלכנו במעבר התת קרקעי למוזיאון אלברט ויקטוריה.

האמת…

שאני פורחת בגינות וגנים ונובלת במוזיאונים. הם מרגשים אותי בערך חמש דקות ואז אני מפסיקה להנות והרגליים שלי מחפשות ספסל. ואין הרבה ספסלים. זה קטע כזה. מינימום ספסלים.

טוב. אז אלברט אנד ויקטוריה.

תערוכת אופנה. בצד אחד תערוכת אופנה היסטורית מנקודת מבט בריטית .

בראיה ההיסטורית שלי, קצת מאכזב. למה?

נושא: אופנה בהודו במאה ה17. בתצוגה חדר של אשת אצולה בריטית בהודו. שמלה עם בד רקום באלפי פרחים, בגזרה שהיתה מקובלת לאצולה של המאה ה17. לא משהו הודי. אופנה אירופית בבד הודי. זהו.

עוד אזור. אופנה במרוקו. ו- הנה שמלת אשת אצולה אירופית בבדים מקומיים. אה. בריטניה אימפריה!

אבל בצד השני קצת יותר מעניין. אופנה במאה האחרונה והשפעות שונות. זה היה מרתק. הצלחתי להחזיק מעמד 20 דקות ולהתלהב אפילו.

אבל אז מיציתי לגמרי.עברנו למוזיאון להיסטוריה של הטבע. העיצוב היה מרשים אך התכנים לא. מוזיאון מצוין לתלמידים. נהנתי ללכת באזור של ההתפתחות האנושית. גולגלות תמיד ריגשו אותי. ואדם קדמון זה היה הנושא האהוב עלי בלימודי הפרהיסטוריה.

כשיצאנו משם כבר הגיעה השעה הכחולה, אחרי השקיעה. צמוד למוזיאון מבחוץ היה מגרש החלקה על הקרח ויריד חג מולד מואר.

נסענו לאזור של התיאטרון (ככר פיקדילי) אספנו את הכרטיסים.

בדרך לתיאטרון עברנו ליד מסעדה ססגונית שממש מצאה חן בעיני ברמה העיצובית. היא נראתה כמו גלויה צבועה ביד.

לא שעיתי לשם המסעדה ולתיאור שלה ונכנסתי לבקש לצלם ולהתעניין.

ובכן. מסעדה לבנונית. המלצרים, השף וכולם- לבנונים. התלהבתי יען כי שכנים שלנו, אבל מיהרנו לתיאטרון.

בחזרה מהתיאטרון הלכנו בדרך אחרת בשביל לגוון.

עצרנו ליד מסעדה שנראתה לי יפנית.

הצצתי במחירים. הא! סבירים פלוס!

מלצר נחמד עם מבטא פורטוגזי מיד הזמין אותנו פנימה. היה חמים ונעים, וטעים.

הנה,מושלם! מסעדה יפנית! קבלו לינק.

Anzu

זה הכרטיס שלהם.

המזון היה מענג והשירות נפלא.

בהמשך חזרנו למלון, בשעת השיא של הטיוב (בין 17 ל19). היה צריך לחכות 3רכבות עד שהצלחנו לעלות, להחליף רכבת בגרין פארק ושוב לחכות 15 דקות עד שמגיעים בתוך המון צפוף לקרונית. זו השעה שכולם חוזרים. פקקים בתחתית. וגם חוויה.

במלון, היתה לנו רבע שעה בגלל העומס בתחתית. אז התלבשנו חגיגי וחזרנו לפאנטום האופרה.

הם מרשים לצלם רק לפני שהמופע מתחיל. אז הנה התמונה.

נהנתי מאוד. מופע פנטסטי.

בעייפות גדולה מאוד חזרנו למלון, ונרדמנו מהר…

לילה טוב לונדון.

עינבל

4 תגובות על “לונדון בחמישה ימים, היום השלישי

    • היי, תודה. כי כשמתחיל יש תורים ארוכים. אם את אוספת את הכרטיסים מראש אז את נכנסת ישר למקום שלך בלי לעמוד שעה או יותר. והאיסוף הוא ללא תור כלל. כשרוכשים את הכרטיסים, יש המלצה חמה מקופת התיאטרון לאסוף את הכרטיסים לפני ערב המופע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s