לונדון בחמישה ימים – היום הראשון

חמישה ימים, ארבעה לילות, שלוש מסעדות משובחות, שני אתרים מפורסמים, ואחת- עיר, שאפשר רק להתאהב בה.

ראשית. לונדון בחורף.

בחוץ – קור יבש, בפנים- חום נעים. טמפרטורות- מינוס אחד עד 6 מעלות צלזיוס. חששתי מאוד. בסוף הסוודר והשכבות נשארו במזוודה ופיתחתי נוסחא ללבוש חם מינימאלי. יען כי בחוץ אמנם אפס מעלות אבל בפנים 35 בלי להתבייש. ובטיוב (המכונה "הכרמלית" בפינו) סאונה. לבוש: שמלה קצרה, חולצה ארוכה עם צווארון גולף. מעליה חולצה טרמית שחורה. טייץ ומעליו טייץ טרמי. מעיל. כובע. צעיף. בשלב כלשהו מיציתי את הכפפות כי קשה לי לצלם איתן. אז השתמשתי בכיסי המעיל להפשרת האצבעות. את החליפה הטרמית קניתי מכאן נעליים נוחות להליכה, גרביים נוחות (אין צורך בעבות. כל מה שמקורה- חם. כל מה שבחוץ- קפוא. זה מאזן). לינה וארוחת בוקר: הזמנו מראש חדר במלון Georgian House Hotel קיבלנו חדר שקט, קומה שניה בלי מעלית, מדרגות גבוהות וישנות, עם המון אוירה ופינוקים, בבנין של המלון ברחוב קמברידג',

החדר קטן. אבל פרקטי ביותר. עם אוירה של פעם. .

ממש קרוב למסעדת הגורמה הנעימה – שעוד נאכל בה פעמיים. פעם אחת ממש לפני שהמונית לשדה התעופה תאסוף אותנו.

The Cambridge Street Kitchen: Restaurant in Pimlico

השירות במלון היה מפנק מאוד, וארוחת הבוקר הבסיסית שודרגה, בעלות של 25 שח, לארוחה שווה (המנה החביבה עלי egg benedickt )

שכללה גם קפה ממש ממש טעים, תה אנגלי, מיץ וכל מה שרצינו.

ארוחת הבופה בלתי משודרגת- קיר חביב שאפשר להסתדר איתו, על בסיס פחמימות, נקניקים, יוגורטים וריבות. עיצוב חמים וכפרי

הגענו בצהריים, והייתי ממש רעבה, אבל הקמברידג' סטריט קיטשן, שכבר מהארץ סימנתי אותה ברשימת המסעדות שארצה לאכול בהן- עוד לא פתחה את מטבח הערב (ב18 יפתח, הבטיח המלצר, שדיבר באנגלית בריטית אסטתית להפליא) והמלצר האדיב כיון אותי לרחוב וורוויק, שם יש הרבה בתי קפה ומסעדות פתוחות. 5 דקות הליכה. אכלנו במסעדה איטלקית נחמדה בשם UNO והאוכל היה איטלקי לעילא, טעים מאוד מאוד ולא בריטי בעליל. איש מבין עובדי המסעדה לא היה בריטי. זו תחושה קוסמופוליטית אדירה. אגב בריטית. כשהתחלנו את הנסיעה מהשדה למלון, התחיל נהג המונית לדבר ולחשתי לאיש – אני לא מבינה מילה! אל תדאגי, אמר האיש. תכף תתרגלי ותביני. למזלי הרב, נהג המונית לא הפסיק לדבר כל 45 הדקות של הנסיעה. הוא דיבר על הזרים, ועל האיחוד האירופאי, ועל הפריימיניסטר שלהם שבדיוק עברה שם בשיירה של ג'יפים שחורה ועל הארי הנסיך המאושר שהתחתן עם גרושה ושזה בדיוק העניין של הקדמה והוסיף שאנשים לא מבינים שבית המלוכה זכאי לפרטיות והם אנשים שמחזיקים את המדינה הזו בעצם קיומם. אז בהתחלה לא הבנתי אותו, אבל די מהר הבנתי כל מילה והמילים שלו באמת היו הכנה טובה לחמישה הימים שבאו אחר כך. ובכן, הגענו, התארגנו, אכלנו צהריים מאוחרת, ויצאנו לעבר winter wonderland בהייד פארק בעזרת הכרמלית – שתי תחנות, מויקטוריה (5 דקות הליכה מהמלון) לתחנת גרין פארק, ומשם תחנה אחת להייד פארק קורנר-

ועוד קצת הליכה בעקבות ההמון אל המתחם.

מה שלא רואים בתמונה זה תור, של הרבה הרבה הרבה אנשים, בגלל בדיקות בטחוניות מוקפדות בכניסה. 25 דקות המתנה – ונכנסנו.

בפנים- דוכנים של בקתות עץ ואוירת חג… פאזלים ממש מקסימים מעץ- ואפילו דוכן של ישראלים והכי חשוב- דוכן אוכל של נקניקיות בייקון ארוחת לילה (18 בערב, תחושת אמצע הלילה) די מהר אותותיו של לילה ללא שינה וארוחה חמה וטובה בבטן השפיעו עלי, ושמנו פעמנו חזרה לעבר המלון (הליכה- כרמלית- ויקטוריה- מלון) ואז בדרך ליד הוןיקטוריה, ראיתי את הבנין שבו יוצג המילטון, המחזמר. איזו התרגשות! ו… לילה טוב, ליום המחר הזמנו מקום ללונדון איי בשעה 11:30 – ואז בבוקר יהיה זמן לטייל קצת ולהצטייד בפירות טריים לפיקניק (ככה חשבתי, עוד לא הבנתי שזה יהיה פיקניק פנימי כי בחוץ כפור) Save Save Save Save Save Save Save