קילו רימונים
פורסם לראשונה ב2008, בבלוג בתפוז
לפני 19 שנים כשעבדתי בציפורי כמספרת סיפורי מיתולוגיה, טעמתי מהרימונים של ציפורי.
הם היו אדומים כהים, וגרגריהם עסיסיים, מרוכזים בטעם.
צבע וריח נשפכו מהם כאוצר של אבני אודם.
המעדן ליווה אותי כל אותו יום ובתומו חיפשתי את המוכר וקניתי ממיטש קילו מהאדום המדהים הזה.
לתרמיל הגב הכחול שלי הכנסתי את הצעיף ששימש לי כתחפושת, ארנק, פנקס סיפורים ושקית שקופה ובה קילו רימונים.
תמימה וטובת לב הגעתי בחזרה לחיפה, כוחי במותניי החלטתי להכנס לראות את תערוכת הקריקטורות באודיטוריום.
עמדתי יפה בתור, וקב"ט חביב הרים את התיק ושאל אותי בחביבות מה יש בתיק.
מדמיינת את העסיס האדום של גרגרי הרימונים ניגרים לתוך פי, עניתי בחיוך רחב של מי שזכה בלוטו
קילו רימונים מציפורי
סססלל-יחה, גמגם הקב"ט והפסיק להיות חביב.
אמרתי- פרי, אתה יודע, פרי אדום כזה, רימון. להראות לך (בעודי מנסה לפתוח את התיק לשלוף משם רימון ?)
– לא-לא-לא! נבהל הקב"ט ששמע כנראה רק חלקית את דברי. הוא כנראה שמע:
רימונים, אדום. דם , רימון
בואי מיד הצידה, תפס אותי הקב"ט בכוח ולקח אותי לגומחה בצד.
וקרא בקשר לאי אלו שוטרים שהגיעו כולם עטופים וממוגנים בשכפצים מרשימים.
הרחיקו ממני את תרמיל הגב הכחול
וביקשו ממני לחזור על מה שיש בו, בפני כולם.
חזרתי על דברי תוך שאני מדגישה- קילו פירות, רימונים אדומים למאכל.
איש לא שמע את דבריי. שוטרת הוציאה אזיקים והתקרבה אלי. הבנתי את מצבי החמור ובתחכום חמקתי, חטפתי את התיק שלי ופתחתי אותו בעוד כל אנשי הביטחון והשוטרים תפסו מחסה תחת השולחנות ועל הרצפה וידיהם על ראשם.
כהרף עין הצלחתי לשלוף רימון.
הם הביטו בי, וחיכו לנורא מכל
ואז, פתאום, הם ראו את הפרי האדום המושלם.
סוף דבר:
שוחררתי, השוטרים ואנשי הביטחון התנצלו וסיפרו קצת שהיתה התרעה ספציפית על איזו מחבלת שתגיע…ואז אני הגעתי. והם ממילא היו לחוצים.
שנה טובה!
תופרת חלומות 
במבט מבחוץ, נשמע סיפור משעשע מאד. דרמה+זמן=קומדיה.
ובהקשר לתגובה של עננת, מה הסיפור על השופט והדודאים?
אהבתיLiked by 1 person
בטיול שהדרכתי היה זוג שמוקף בחורים צעירים וחסונים. באותו טיול מצאתי דודאים ונתתי לכל האורחים בטיול להריח. וכשניגשתי אל האיש המבוגר שמוקף בחורים צעירים וחסונים (חשבתי שאלו הבנים שלו) – לתת לו להריח, קפץ אלי אחד מהם והסיט את ידי עם הפרי.
אז הופתעתי ואמרתי משהו כמו – אתה רוצה קודם להריח? זה לא מנומס שאתה לא מאפשר לאבא שלך קודם!
והוא הריח ואמר- ריח נהדר. אבל זה לא אבא שלי.
ונתן לי להתקרב לאיש ההוא שהריח את הדודא ונתן גם לאשתו.
בסוף הטיול כשכולם התפזרו, אמר לי אחד האורחים, שהיה משעשע הקטע עם השופט ברק והדודאים. וככה גיליתי שזה היה הוא. הדרכתי אז כמויות אדירות של אנשים מפורסמים ולא ניסיתי בכלל לא לזהות ובטח שלא להגיד משהו. כולם קיבלו יחס של כאחד האדם.
גם, אגב, מי שהיה אז ראש הממשלה. אהוד ברק.
אהבתיאהבתי
אדיר………….. :))))
אהבתיאהבתי
למה יש לי תחושה שכבר קראתי את זה?
אהבתיLiked by 1 person
כי כבר קראת את זה שפורסם בתופרת חלומות תפוז ב2008?
אהבתיאהבתי
אולי
אהבתיאהבתי
את מסוכנת, את… מתקיפה שומרי מוזיאון ברימונים אדומים, מתקיפה שופטים בדודאים… כנראה נגדך מונטי פייתון עשו את המערכון של איך להתגונן בפני אדם המתקיף אותך עם בננה ושלל פירות טריים אחרים… 😉
אהבתיLiked by 1 person
ברור…
כיום אני כבר לא כזו. לא שופטים ולא שומרים ובטח שלא רימונים. אבל פעם.. הכל.
אהבתיאהבתי
שנה טובה!
הסיפור הזה פשוט מדהים. ודאי היה מאוד מלחיץ בזמן אמת…
אהבתיLiked by 1 person
מאוד
אהבתיאהבתי
(:
אהבתיאהבתי