מחנב לחטב שבוע שלישי

שבוע שלישי בביצפר.
התעוררות הבוקר הפכה לקלה וזורמת. הוא קם ומתארגן בזריזות ומספיק לאכול ארוחה קלה לפני שיוצא להסעה (ב7:20).
שיעורי בית עושה בקלילות ושמחה.
הולך שמח. חוזר שמח.
כוחה של הבחירה, כנראה.
ליה איתי בבית. מתכוננת לכנס אייקון. פינישים של הקוספלי. עוד שבועיים הכנס.
הודעתי למחנך שלו (כמה שזה מוזר בעיני להודיע לאדם אחר) שביום ד לא יגיע לביצפר. אקח אותם למדעטק בחיפה.
המחנך הודה לי ואיחל בילוי נעים.

מוזרה לי שגרת הבוקר הזו.
ונחמד לי מאוד לבלות איתו. איזה ילד! תענוג.
כמו המשוואה של שירי Shiri Guterman
N-1
אז כל יום משבע ועשרים עד שתיים ועשרים אני ב N מינוס אחד.

בN-1 אני מספיקה המון.

היום, למשל, ניקיתי את הכיור, ואחר כך את הרצפה, ושטפתי. ואז החלפתי את כל המצעים בבית ועשיתי כביסות (נשאר לקפל) ושטפתי את חדרי הרחצה ואת חדר השינה, ועוד הספקתי ללכת לחנות דגים ולתת ליעקב מהחנות לבחור תמונות שלי לחנות שלו.

ועוד היה לי זמן להוציא דואר ולחזור ולהכין גיודון לצהריים. ונשאר זמן קצת לפייסבוק אחרי הכל.

ואז אדם חזר. שמח. מיד אוכל מילקי ואז ארוחת צהריים. מתחיל בקינוח. וזה בסדר.

אני מצד שני,

משתוקקת ללמוד גם.

ממשיכה בלימודי היפנית שלי, ורוצה להקדיש מדי יום חצי שעה לתירגול קראטה, ועוד שעה ללימודי מתימטיקה דרך קהאן אקדמי.

גם לי מגיע ללמוד!

בלילה חלמתי שאני הולכת ללמוד באוניברסיטה שוב. ושהם פוטרים אותי מכל הקורסים שכבר עשיתי עד שלא נשאר לי מה לחפש שם.

אחר כך חלמתי שאני אצל אבישג בקרואטיה, מציירת בצבעי מים ומתרגלת יוגה.

אוה, קראתי בשמחה. את זה אני יכולה לממש!

שבוע טוב,

עינבל

מודעות פרסומת

הדברים הקטנים- שיר של אמיר גלבוע

"אתמול היו 100 שנה ללידתו של אמיר גלבוע, אחד המשוררים העבריים המופלאים והאהובים עליי.
אני מצרפת לכבוד זה אחד האוצרות שלי – מכתב שהוא שלח לאבא שלי, ידידו, לכבוד לידתי. מרגש אותי מחדש כל פעם.
וכמובן גם שיר –
*
הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁאַתָּה מֵרִים וּמַנִּיחַ בַּצַּד עַל
גָּדֵר, עַל גֶּזַע, עַל אֶדֶן, שֶׁלֹּא יִדְרְכוּ עֲלֵיהֶם,
וּלְעִתִּים מְאַמֵּץ אֶל הַלֵּב, מוֹסִיפִים לִגְדֹּל וְלַעֲלוֹת
וְיוֹם אֶחָד הֵם חוֹמַת מַחְשָׁךְ, עָנָף סְבָכִים, סַף צַלְמָוֶת,
בֵּית כֶּלֶא לַלֵּב. וְיוֹם שִׂחֵק מַזָּלְךָ הֵם חוֹמָה לְמַחֲסֶה,
עָנָף הַפְּרִיחָה, סַף חַיִּים, הֵיכָל לִדְרוֹר הַנֶּפֶשׁ.

הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר לֹא לִרְאוֹתָם וּלְהוֹסִיף
וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵיהֶם וְאֶפְשָׁר לִרְכֹּן וְלַהֲרִימָם.
הַבּוֹחֵר לַהֲרִימָם כְּחַיָּל בִּשְׂדֵה קְרָב
וְלוֹ מְזֻמָּנִים גַּם תְּבוּסָה וְגַם נִצָּחוֹן.
עַל כֵּן כֹּל שֶׁנָּכוֹן נָכוֹן בְּמִדָּה שָׁוָה
לַתְּבוּסָה וְלַנִּצָּחוֹן לַנְּכוֹנִים לִרְכֹּן.

וְאֵין הַבְּרֵרָה בְּיָדִי.
וְאוּלַי אַךְ לְשֶׁכְּמוֹתִי. סְמוּא עַיִן."

נכתב על ידי אמיר גלבוע, משורר שנולד לפני 100 שנים בדיוק.

תודה לחברתי יונת שפירא על שיתוף השיר, המכתב לאביה וההרשאה לפרסם.

פודינג צ׳יה קקאו

פודינג קקאו צ׳יה

כוס חלב שקדים/אורז/פרה
3 כפות צ׳יה
1 כף קקאו
אופציה- כפית מייפל.

להשאיר ללילה בצנצנת סגורה.

למזוג כמה שרוצים לכלי נאה. לעטר בחמוציות או פטל קפוא.
בתיאבון.

קילו רימונים – סיפור

קילו רימונים

פורסם לראשונה ב2008, בבלוג בתפוז

לפני 19 שנים כשעבדתי בציפורי כמספרת סיפורי מיתולוגיה, טעמתי מהרימונים של ציפורי.
הם היו אדומים כהים, וגרגריהם עסיסיים, מרוכזים בטעם.

צבע וריח נשפכו מהם כאוצר של אבני אודם.
המעדן ליווה אותי כל אותו יום ובתומו חיפשתי את המוכר וקניתי ממיטש קילו מהאדום המדהים הזה.

לתרמיל הגב הכחול שלי הכנסתי את הצעיף ששימש לי כתחפושת, ארנק, פנקס סיפורים ושקית שקופה ובה קילו רימונים.
תמימה וטובת לב הגעתי בחזרה לחיפה, כוחי במותניי החלטתי להכנס לראות את תערוכת הקריקטורות באודיטוריום.
עמדתי יפה בתור, וקב"ט חביב הרים את התיק ושאל אותי בחביבות מה יש בתיק.
מדמיינת את העסיס האדום של גרגרי הרימונים ניגרים לתוך פי, עניתי בחיוך רחב של מי שזכה בלוטו
קילו רימונים מציפורי
סססלל-יחה, גמגם הקב"ט והפסיק להיות חביב.
אמרתי- פרי, אתה יודע, פרי אדום כזה, רימון. להראות לך (בעודי מנסה לפתוח את התיק לשלוף משם רימון ?)
– לא-לא-לא! נבהל הקב"ט ששמע כנראה רק חלקית את דברי. הוא כנראה שמע:
רימונים, אדום. דם , רימון

בואי מיד הצידה, תפס אותי הקב"ט בכוח ולקח אותי לגומחה בצד.

וקרא בקשר לאי אלו שוטרים שהגיעו כולם עטופים וממוגנים בשכפצים מרשימים.

הרחיקו ממני את תרמיל הגב הכחול

וביקשו ממני לחזור על מה שיש בו, בפני כולם.

חזרתי על דברי תוך שאני מדגישה- קילו פירות, רימונים אדומים למאכל.
איש לא שמע את דבריי. שוטרת הוציאה אזיקים והתקרבה אלי. הבנתי את מצבי החמור ובתחכום חמקתי, חטפתי את התיק שלי ופתחתי אותו בעוד כל אנשי הביטחון והשוטרים תפסו מחסה תחת השולחנות ועל הרצפה וידיהם על ראשם.
כהרף עין הצלחתי לשלוף רימון.
הם הביטו בי, וחיכו לנורא מכל
ואז, פתאום, הם ראו את הפרי האדום המושלם.

סוף דבר:
שוחררתי, השוטרים ואנשי הביטחון התנצלו וסיפרו קצת שהיתה התרעה ספציפית על איזו מחבלת שתגיע…ואז אני הגעתי. והם ממילא היו לחוצים.

שנה טובה!

לוח שנה בגינה

הסתיו התחיל, הבקרים מעוננים והירוק נראה רענן יותר.

הסתיו הישראלי, בניגוד לרעהו האירופאי, לא קר וגשום. אבל הטמפרטורות נמוכות יותר בבוקר, והאדמה מחזיקה את הלחות יותר שעות.

הגפן שלי מלאה פירות, ובעזרת המתכון המקסים על לוח השנה המצויר והנהדר הקרוי "לוח שנה בגינה" – הכנתי ריבת/דבש ענבים.

הנה המתכון

יצא טעים. ריכוז של טעם הקיץ בצנצנת.

לוח שנה בגינה הוא מיזם אקולוגי נהדר.

אילנה שטיין כתבה, איירה וציירה לוח שנה עברי לועזי, חקלאי ציורי. הוא מודפס על נייר אקולוגי, בצבעי דפוס אקולוגיים.

לכל חודש יש דף מצויר ומרגש מלא בעצות של מה לעשות בגינה בחודש הזה, מה כדאי לזרוע, להכין, לטפל.

בשולי החודש עצמו מופיעים ציורים קטנים שמדרבנים אותי לצאת לגינה ולעשות- למשל כעת, בעמוד של אלול תשרי – September

"התחלות בגינה: מכינים ערוגות חדשות ומחדשים את הישנות"

אני רוצה להכין ערוגות חדשות, באזור של הגינה שטרם טופל. האמת שבקיץ כבר התחלתי, אבל העבודה הפיזית של הוצאת האדמה מהערוגה, לקראת שכבות – קומפוסט, גזם, ולבסוף האדמה עצמה- היתה לי חמה מדי. עכשיו זו אכן העת הטובה לטפל בה.

"אוספים ושומרים זרעים מצמחי הקיץ שסיימו"

אכן, שומר השדה שלי הגיע לפריחה וכעת לשלב הזרעים. זמן טוב לאסוף זרעים שלו.

גם נפית החתולים עם עמודי פריחה יבשים. גם ממנה כדאי לי לאסוף קצת זרעים. בחורף היא נעלמת. קר לה.

לוח שנה בגינה, מתאים לדעתי לכל מי שאוהב את הטבע, את הגינה, ואפילו את העציצים.

אני מאמינה שרוב חברי וקוראי יפיקו המון נחת מלוח שנה בגינה, שמצטרף מבחינתי לרשימה הבאה- החבילה המפנקת לחובבי הגינה😍

1. שנת הגנן של קארל צ׳אפק

2. גינת בר של מאיר שלו

3. לוח שנה בגינה של אילנה שטיין

בברכת שנה טובה

עינבל

מחנ"ב לחט"ב סיכום שבוע שני

השבוע הזה היה בסימן שגרה. אדם כבר זוכר את המערכת שלו ויודע פחות או יותר למה לצפות בכל שיעור.

אין צלצולים וזו אחריות התלמיד להגיע לשיעור. בין שיעור לשיעור יש חצי שעה הפסקה. לרוב זה מספיק בשביל לאכול, לבלות עם החברים וללכת לכיתה בה יתקיים השיעור שלך.

יוצא מהבית בשבע ועשרים. חוזר בשתיים ועשרים. בין לבין לא נח לרגע.

השבוע הרשה לעצמו לנוח, אחרי שאכל קצת, ושיחק קצת. ולפני החוגים.

את השיעורים הוא מכין, תמיד. ברצינות יתרה. מספר שרוב התלמידים לא מכינים והוא מהמעט שמכינים.

הוא רציני, ומשקיע, ונכנס לזה במודעות ובהתמדה.

עוד סיפר, ששיעור ספורט משעמם קשות וחבל לי. חשבתי להציע לו שיבקש מהמורה שבזמן שיעור ספורט הוא יתאמן בצד בקראטה. אבל אדם מעדיף לא לערבב את הקראטה שהוא אוהב עם החנ"ג שהוא לא.

השבוע קניתי לו תנ"ך קורן במהדורה עם לשוניות התמצאות וכריכה גמישה. בחיי. לא חשבתי שאי פעם אקנה ספר תנ"ך. הרי יש לי את התנ"ך קורן שלי, באותיות זעירות ודפים דקיקים.

כשפתח את האריזה, אורו עיניו. תנ"ך? שאל והביט בי המום. קנית לי ספר תנ"ך?

כן. הנהנתי.

תודה! תודה! תודה!

קיפץ סביבי בשמחה.

איזה תנ"ך יעיל! ויפה! ודפיו עבים! והכריכה גמישה! תודה אמא!

בחיי שמעולם לא חשבתי שתתכן סצנה כזו בביתי.

ולסיום

הבוקר חוגגים 12 לאדם!

שיעורי בית – מחנ"ב לחט"ב

שיעורי הבית הראשונים שלך, אני אומרת לו בהתרגשות.

לא… מתקן הנער את דבריי.

"עשיתי אלפי שיעורי בית, למעשה, בחינוך הביתי, אמא. אבל זו הפעם הראשונה שקיבלתי שיעורי בית מבית הספר".

אני מתאפקת לא להתערב לו יותר מדי.

הוא קורא לי לפרש לו את המשימה השלישית. לצבוע בלוח המצורף את התוצאות. התוצאה צבועה והוא אומר. למה הם מתכוונים מה יצא? מה כבר יכול לצאת! יש פה ריבועים צבועים. מה יוצא?

ואני, מורה מנוסה, מספרת לו שזה טריק ישן. שיסתכל על הצביעה ויחפש אותיות. מילה.

הוא מרחיק את הטבלה הצבועה ורואה "יסה". אני מציעה שזה אולי "יפה" ואז הוא מבחין בקו קטן באמצע וזה הגיוני גם לו. יפה.

דור הולך ודור בא ואין חדש תחת השמש.

אני מאוד אוהבת ללמד מתימטיקה. הפעם אין לי ברירה אלא לקחת צעד אחורה ולתת לו להתעסק בזה לבד. גם אני רוצה ללמוד!

מיד פותחת לי שיעור יפנית בכדי לספק גם לי את הצורך ללמוד.

עינבל

מה יהיה כשהם יגדלו?

http://wp.me/p4Vc0a-3t1 ראיון וכתבה על החינוך הביתי, בבלוג המומלץ "לג׳ירף יש צוואר ארוך" על החינוך הביתי אצלנו בבית. מוזמנים לקרוא. גם כולל את הסיפור של החטיבה עבור אדם, המחשבות שהובילו אליה והצרכים התואמים.

יומן מחנ"ב לחטיבה יום שלישי

4.9.17

היום השני עבר בטוב, עשר בלילה והנער מבקש במקום ללכת לישון לתרגל מתימטיקה באוניברכיתה.
אני, לא יודעת להגיד לא לבקשה כזו. הוא מתרגל להנאתו את כל נושא השברים לכתה ז, ואז מבקש אנגלית.
אני שולחת אותו למיטה.
אחרי הכל, מחר יצטרך לקום ברבע לשבע ולהתארגן לביצפר.
ילד בחינוך ביתי נשאר ילד בחינוך ביתי גם כשהוא הולך…

5.9.17

יום שלישי. חזר בדמעות. המורה לתנך סרבה לרשום את שמו על הלוח בתחילת שיעור. אחרי השיעור בא אליו המחנך בהאשמה שלא היה נוכח בתנך. חבריו העידו שהיה. הוא נעלב עד עמקי נשמתו שלמרות שהיה אחד המשתתפים הפעילים בשיעור, היא התלוננה עליו למחנך שהבריז.
דיברתי אחכ עם המחנך והסברתי את הטעות, והלה הבטיח שלא תירשם העדרות (3 העדרויות מורידות ציון).
חוץ מזה משיעור מתימטיקה הוא הכי נהנה, ושיעור ספרות היה גם נחמד.

מזמינה אותו להתחבק איתי ולספר איך היה היום.

לפתע פניו לובשות ניצוצות והוא מספר על שיעור מתימטיקה שהיה נפלא ממש.

כייף לו המסגרת. חבריו לכתה. הלימודים מעניין. והוא רק שונא תנ"ך. כי המורה צועקת נורא. וגם בגלל שהיא לא רשמה אותו. בקיצור,הוא אומר, תנ"ך זה משעמם.

אהמ… תלוי במורה, אני אומרת לו.

בניגוד לחינוך הביתי בו לימדתי אותו בשיתוף פעולה, ובו הוא לא אהב תנ"ך ולכן גם לא לימדתי, כאן הוא יצטרך ללמוד גם תחומים שלא מעניינים אותו. שיעור שיעור.