זהירות- הרדוף הנחלים – רעיל מאוד

רעיל. מספיקה חליטה מכמה פרחים בשביל לעצור את הלב.

ומספיק לאכול פרח אחד טרי בשביל להרוג ילד.

ועדיין שותלים אותם בכל פינה בארץ, רק כי הם פורחים בקיץ ולא זקוקים להשקיה.

ואולי גם בגלל שרוב האנשים העוסקים בגינון ציבורי לא למדו מעולם על צמחי הרעל של ישראל.

ידע שהיה כבר בתקופה הרומית, עת נהגו אויבים פוליטים להמית זה את זה בעזרת יין חומץ שהושרו בתוכו פרחי הרדוף…


ידע שהשתמשו בו עוד בתקופת האדם הקדמון,עת משכו ראשי חץ במוהל ההרדוף,

ודי היה לפצוע חיה בכדי שתמות אחרי מספר ימים, כשהרעל נכנס לה למחזור הדם ועצר את הלב.

רעל בלי השפעה שניונית, כזה שלא משפיע על מי שאוכל את החיה.

רק נותר להם, לציידים הקדמונים, ללכת בעקבות החיה הפצועה עד שתיפול.
ועדיין יפים פרחי ההרדוף.

מי אני שאתלונן.

רק שחשוב להעביר את הידע הלאה. למען יראו ויראו.

הזהרו מההרדופים, ילדים!

ומצד שני…

עינבל

Save

Save

מודעות פרסומת

השנה למדתי את החוף

השנה למדתי את החוף. כל יום א בין 14 לשתיים וחצי, נסעתי לחצי שעה על החוף. כל פעם עצרתי במקום אחר, על רצועת החוף בין ראש הנקרה לאכזיב.

ראיתי את ניצני הפרחים ואת הפרחים, ראיתי את הפרגים, הכלניות, החומעה, אירוס אחהצ ורבים אחרים.

גיליתי באילו זוויות הצילומים הכי מחמיאים לים ובאילו זוויות הכי מחמיאים ליבשה.

בהתחלה התאהבתי בים עצמו. וצילמתי חול וסלעים וגלים משפריצים.

ואז הגיע החורף על שפע פרחיו המרעננים ועד תום האביב, הים היה שקוף עבורי, והתלהבתי מהאביב על גדותיו. 

ועתה, קיץ. וגם לקיץ יופי משלו, ואני והים כבר 

חברים טובים. אפילו החול לא מציק לי כבר.

ואין לי בעיה להשכב עליו ולהרגיש אותו. 

אני שמחה שאני גרה רבע שעה נסיעה מהים. השנה, הים היה השיעור שלי.

ואני ממשיכה להגיע אליו, ולהתלהב מהיופי הזה שפועם בתנועות קצובות, בריתמוס של טבע עצום.

שבוע טוב. 

עינבל