התעוררתי בבוקר

וכל כולי משתוקקת לישון.

אך האור הרך של הבוקר, חדר לתוך החדר, והזמין אותי לצאת בעקבותיו, ללכת בנתיביו של האור בין פרחי אביב.

כשאת עיפה כל צעד הוא הישג. 1364 צעדים, אמר המודד . 

1364 צעדים לשם ובחזרה, וכמה תמונות בהן האור מתערטל בין הדבורים והפרחים, והאביב שוקק עירנות וחיים.

והאושר הזה. שצף חי ורוטט. ואור.

צלמות אוהבות אור. הוא מדבר אלי, גם בחלומות.

הגיע הערב. סופו של האור. הזמן שלי ללכת לישון. סופסוף. 

כשאני לא נרדמת, אני מדמיינת את התמונות שאצלם.

ואז בבוקר אני מגשימה את התמונות.

ככה התורמוסים האלו. ראשיתם בחלום. וסופם בהגשמה.

לילה טוב.