שוקולד מריר עם הל

הל הוא תבלין שטעים לי. באינדומלה, הגלידריה של אורי בורי בעכו העתיקה, אני מזמינה תמיד גלידת הל. כי הל הוא תבלין שטעים לי.

לפתע עלה בפי הטעם העתידי שיווצר מהשילוב של גרגרי הל שחורים ושוקולד מריר ביתי. 

והשילוב מצא חן בחיכי עוד בטרם יצרתי אותו.

המתכון הרגיל (שכבר מופיע בבלוג) רק שהפעם בשלב המסת השוקולד כבר הוספתי כך וכך גרגרי הל שפירקתי מתוך התרמילים (הלקט?) ועימם המסתי וחיממתי את התערובת.

ולבסוף, לתוך התבנית, לכל לב הוספתי כמה גרגרי הל שחורים וריחניים.

התוצאה מפתיעה. טעימה. מרגשת.

הל זה טוב!

וכמו הדימיון של הטעם, כך לפעמים אני מדמיינת תמונות שאצלם. כך יצא שדימיינתי איך העננות הנהדרת שהאביכה מזג אויר מוזר במהלך היום, תצא כמו ריקוד עננים וטורקיז בחוף אכזיב.

ולכן הגשמתי את הדימיון ויצאתי ברביעי אחה"צ לצלם בחוף אכזיב. זו שמורת טבע מוכרזת ואסור. לצלם בה אחרי החשכה, ולפיכך כשהחשיך נסעתי.

ולפני זה צילמתי בעונג את אשר דימיינתי קודם. והצילום ערב לחיכי ולליבי ולנשמתי. ומילא אותי שמחה. 

שבת שלום.