​פעם, לפני בחירות, הובלתי קבוצה של תיירים מחו"ל ברחוב הראשי של דליאת אל כרמל.

היה זה לפני בחירות, ואהוד ברק היה מועמד לראשות הממשלה. 

מולי, על המדרכה, צעד שמעון פרס, עם כל מיני אנשים שחילקו פלאיירים "אהוד ברק". 

עצרתי לדבר איתו. תמיד אהבתי אותך, אמרתי לו, וכל התיירים מאחורי נכנסים לחנות בת המזל שלידה עצרה מורת הדרך שלהם. 

אז תצביעי לאהוד? 

אם אתה היית מועמד, הייתי מצביעה לך, אמרתי לו. אני רוצה לאהוב את ראש הממשלה כמו שאני אוהבת אותך, אמרתי לו.

הוא חייך חיוך מבויש ואמר לי. תודה, אני מבין.

תיהיה נשיא, אמרתי לו.

והוא חייך.

נפרדנו בלחיצת יד חמה. סבא פרס שלנו.

לפני כמה שנים חגגנו לו יומולדת 88 . זו היה ביולי, ולכבוד היומולדת הילדים רקדו וכל כפר תבור עמד על הרגליים. מרגש. יומולדת לסבא, לנשיא המדינה, לאחד האנשים הכי ענווים והכי אהובים.
סופה של תקופה. 

סתו. הקיץ שלנו נגמר.

The Winter is coming.

יהי זכרו ברוך. היה שלום, שמעון פרס.