בהדלקת נרות, שתי גישות ביהדות. גישת בית הלל שכיום מייצגת את רוב הבתים, בה מדליקים נר אחד ושמש, בערב השני שני נרות ושמש וכך הלאה, עד לאור גדול בסוף החג.
הגישה השניה והאהובה עלי, היא גישת בית שמאי. בית שמאי נחשבים החמירים. דווקא בעניין חנוכה בעיני הם מוצלחים מאוד.
בערב הראשון כל שמונה הנרות יאירו. בערב השני פחות אחד, וכך עד הערב האחרון של החג בו רק נר אחד ושמש יבערו באש.
…"
בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה , מכאן ואילך פוחת והולך
.
בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת , מכאן ואילך מוסיף והולך "
מקור ההבדל היא בגישת בית שמאי לנרות כמייצגים של האש, והאש כדבר רע.
כך שכמה שהאש פוחתת- יש לנו יותר שליטה בה ובחיינו.
גישת בית הלל לעומת זאת לנרות כמייצגי האור, ולפיכך האור הולך ומתחזק.
השריפה הגדולה שהיתה בחנוכה 2010 בכרמל, הדגימה עד כמה יכולה האש להיות מסוכנת ואיומה.
מאז אני בגישת בית שמאי.
חוץ מזה שאת הערב הראשון של החג אנו עושים ביחד, שרים שירים ונהנים. אחרי שלושה ימים אנחנו מתחילים "לחפף". אז להתחיל בגדול.
חג שמח!
מה זה חשוב למה וכמה… העיקר ששמחים 😀
השריפה באמת היתה נוראית, ונגרמה בגלל רשלנות אנושית (של נערים, שלדעתי צריך היה להעניש אותם, אבל מסיבות פוליטיות אני לא חושבת שקרה להם משהו)
וגם כל ההרוגים האומללים הללו מתו בגלל טעות אנוש – זה לא היה נכון לשלוח אותם לשם 😦
וכמובן, יקח ליער 50 שנים להתחדש – אם נצליח לא לשרוף אותו שוב, ואני די סקפטית בנוגע להצלחה בזה.
אהבתיאהבתי
פרט מצמרר עם סמליות:
באסון הכרמל שאירע בקרבת חג החנוכה – דצמבר 2010 נשרפו 44 בני אדם.
בחג החנוכה אנו מדליקים בכל הימים יחד 44 נרות.
והחוט המקשר בין האירועים הוא האש (אש הנרות ואש השריפה ) – יש באש טוב ויש באש רע.
ויש המדליקים נרות מהמעט להרבה, ויש שלהפך . יעשה כל אחד את שמחת החג כלבבו.
כשאני מדליקה את נרות החנוכה, אני נוהגת להיזכר בכל יום באותם אנשים, וכל נר שלבסוף כבה בחנוכיה הוא אחד מהם שנמוג ואיננו.
אהבתיאהבתי
מצמרר ומעציב מאוד. תודה על המידע.
אהבתיאהבתי
מקסים אף פעם לא חשבתי על זה
אהבתיאהבתי
אני למדתי אחרת.. שבית שמאי אומרים שבתחילה היה בכד הקטן שמן לשמונה ימים וככל שהימים עברו השמן פחת. יש בזה הגיון (אם מאמינים שהיה כד כזה).
חג שמח!
אהבתיLiked by 1 person
אפילו יותר טוב, יהדות עם הגיון. חג שמח מוטי!
אהבתיאהבתי