עֲלֵי שַׁלֶּכֶת מסתחררים בַּאֲוִיר
אַט אַט כְּמוֹ פְּתִיתֵי שֶׁלֶג
פַּרְפָּרִים יְבֵשִׁים שֶׁל קַיִץ
טובלים בְּרֵכוֹת בְּרַכּוּת
צוֹבְעִים נַחַל
בַּסְּתָו
נחל כזיב
30.12.15



בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.
כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום
– .
או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?
תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.
אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)
אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.
מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.
כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי
F 8
S 800
אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא
וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)
כן, אני קצת נגד הזרם.
כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.
ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים
ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון
ככה, חלון עץ קרוע
בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות
פיסת מציאות של פעם, או של היום
של הזנחה.
הזנחה מצטלמת יפה.
גם כיעור.
כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.
זה רק צילום. זו לא אמת.
האמנם?
ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.
ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.
זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.
אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.
מצאתי נרקיסים.
ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.
ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.
אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-
אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות
בעזרת כף יד של צלם אחר.
ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.
כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.
ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)
אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.
אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת
ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.
זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.
ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.
המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.
היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.
טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.
מאחלת לכול חבריי וקוראיי-
שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח
עינבל
צילום מגובה הדשא (כן, אפשר לשכב על הבטן ולצלם) של עלי שלכת על הדשא הירוק. הניגוד בין הירוק ליבש מדגיש את פריכותם של עלי השלכת. 1.
2. איזון לבן- WB
של פלורוסנט מעניק לכתום- הדגשה ולרקע הכחלה. התוצאה- שלוש התמונות הללו
אלה ארץ ישראלית בצבעי שלכת.
.
3. גם עלים יבשים, חומים, על ענפים עירומים וחשופים- יפים. צריך רק למקם אותם על רקע נקי ככל האפשר, בכדי להדגיש את המראה.
4. צילום עלים בשכבות. הפוקוס על העלים הנבחרים, ואלו שמקדימה ומאחורה- הופכים לרקע שמדגיש את צבעי הסתיו.
שיאה של השלכת בגליל המערבי- צבעי הסתיו כעת שולטים (וירוקי בעד נותרים ירוקי עד)
כל התמונות צולמו בניקון d7200 ב25/12/15
כל הזכויות שמורות לעינבל ויסמן
שמנמנים, מטופחים
מלוקקים היטב ורגועים
בצהרי היום, חיכו החתולים.
ואני רק ליטפתי וצילמתי והתענגתי-
על היופי הזה.
חתול פרה, אפור לבן, ועם כזו הבעה תמימה ומתוקה!
זה יצא בריצה, לקראת שלושה אנשים על השביל.
היה נדמה שהוא זיהה
מישהו שהוא בטח מכיר.
מאופר בפסים, קוי אורך ורוחב
על הסחרחרה, מחכה לתורו- לסיבוב?
או סתם נח אחרי אוכל רטוב?
וזה, בכלל באזור אחר, אבל בצבעי שלכת עם אלה ארץ ישראלית. חתול בשלכת.
שבת שלום
עינבל
ובהשראתו צילמתי את התמונה הבאה
ואז נדלקתי על עניין המונוכרום בשחור לבן והשתמשתי בפילטר שחור לבן בצילום ובעריכה. והנה עוד כמה ש-ל נבחרות
צילום שחור לבן מדגיש טקסטורות, תאורה והצללה, ההבדלים בין בהיר לכהה נעשים ברורים, ולצבע אין תפקיד.
רוב הזמן אני מעדיפה לצלם בצבע, אבל יש מקרים שממש נחמד לי לשחק עם שחור לבן.
לילה טוב
עינבל
יצאתי לצלם בגינה, אך מהר מאוד המצלמה הפריעה לי לנכש את החרדלים ולאסוף פקיעלה. אז השבתי את המצלמה לבית והתמסרתי למלאכה.
כעת אחרי שעייפתי מהניכוש והליקוט, חזרתי לצלם מעט מהירוק הירוק הזה אשר אהבתי.
פעם כשהדרכתי טיול משפחות בכרמל בעונה הזו, נצמדה אלי אחת הילדות בפחד אמיתי והזהירה ללא הרף את בני משפחתה. "הייתי פה בטיול, ויש פה ערפדים. המדריכה הזהירה אותנו ממש להזהר מערפדים!"
דיברנו לנו שתינו , הילדה ואני. ניסיתי לברר אם היא ראתה ערפדים ואיך הם נראים. אמה סיפרה שעברו מספר ימים מהטיול ההוא והילדה נורא חוששת מערפדים. "מה חשבה לעצמה המדריכה, להפחיד ככה ילדים בכתה ב!".
ובכן, ראיתם ערפדים בטיול פה?
כן, עונה הילדה, בעצמי ראיתי.
ואיך נראו הערפדים, התעניינתי.
הם נראים כמו סתם צמח, ענתה לי. אבל יש להם שיערות צורבות וזה מאוד כואב למי שנוגע בהם.
אההה, הנהנתי במרץ. זה בדיוק התיאור הנכון של סירפדים.
כן! זהו! קיפצה הילדה בשמחה. זאת המילה הנכונה!
ואז רצה בחזרה למשפחתה והתריעה: תיזהרו מהסירפדים! יש פה סירפדים, והם נראים כמו סתם צמח אבל יש לו שיערות צורבות.
אח"כ האם התקרבה קדימה ואמרה לי, שנגד סרפדים זה דווקא בסדר להפחיד ילדים.
אבל אני עצרתי את הקבוצה מול שדה סרפדים מרשים והסברתי להם על תכונות המרפא של הסרפד. התוצאה היתה ששלושה אנשים מהם שתי סבתות ואבא אחד, בחרו לצעוד בתוך שדה הסרפדים כשמכנסיהם מופשלים מעלה והם נעקצים בברכיהם היטב היטב מהצורב נורא הזה.
עוד תוצאה היתה שכמה משפחות וגם המדריכה, יצאו מהשדה עם צרורות סרפדים בשקיות ניילון. בשביל לקחת הביתה.
אז רק שתדעו שסבתא שלי היתה מספרת שבימי הצנע, הכינו מרקים וקציצות מכל מיני דברים. אבל הכי טעים היה מרק סרפדים.
צורב? אין בעיה. מלבישים את היד בשקית וקוטפים גבעולים עם כל מה שיש עליהם. אוספים צרור יפה.
אבל למה?
כי סרפדים הם מקור מצוין לברזל זמין, וחוץ מזה שהם בריאים הם מאוד מאוד מאוד טעימים. מאוד.
תה סרפדים מצוין להגברת ספיגת הברזל בתקופת ההריון וההנקה וגם אח"כ. בכל גיל. אבל מרק. גם מגביר ספיגת ברזל, גם עשיר במינרלים וגם. נו. תנסו ותהנו.
מרק סרפדים מכפתור
המתכון פשוט מאוד. דומה למרק מכפתור, או מרק מסירפד. אותו דבר מלבד האלמנט החשוב. סירפד.
מניחים צרור סרפדים במסננת
שוטפים תחת זרם מיים בכדי להפטר מאדמה (נדירים החרקים על הסרפדים, מעניין למה?)
ירקות:
בצל
שום
גזר, שומר, ארטישוק ירושלמי, תפו"א, מה שיש בבית
סלרי
חותכים את הבצל
מטגנים על מעט שמן זית וחותכים 2 שיני שום
כשהבצל נהיה שקוף מוסיפים את השום, מטגנים מעט ומוסיפים את הסרפדים, כמו שהם לתוך הסיר
מטגנים מעט ממש ומוסיפים מים ואת שאר הירקות החתוכים
איזה יפה הירוק סרפד!
ואת שאר הירקות ומים לכיסוי
ומבשלים עד שכל הירקות הקשים רכים. אפשר להוסיף כף מלח לתבשיל או יותר, לפי הטעם.
מגישים.
והכי חשוב. אומרים שזה מרק ירקות. אף מילה על הערפדים!
בתיאבון
עינבל
כשהייתי בת עשרים, מיד אחרי הצבא, לא יצאתי לטיול ארוך במזרח.
עד היום, המזרח המלוכלך לא מושך אותי.
סיפורי העוני והג'יפה ברחובות, שסיפרו החוזרים, פשוט הרתיעו אותי.
אני רציתי- אירופה. רציתי אירופה בטיול עם סבתא וסבא. רציתי צ'כיה.
וכך היה.
ובאחד המקומות שהיינו בהם, טיילנו סבתא פרידה ואני בין החצרות הנחמדות, ולפתע הגיעו מולי שלושה אווזים. גדולים. בהירים, תוקפנים.
הם שירבבו מקורם, והשמיעו קול מאיים. אילו היו כלבים הייתי אומרת שחשפו מולי שיניים. אך הם היו אווזים.
אחוזת בהלה קראתי לעבר סבתא שלי- מה עושים?
סבתא אמרה, תתנהגי כאילו הם כלבים.
אז כך עשיתי.
נזפתי בהם בטון ששמור לכלבים-
מה זה? מיד למקום.
בעברית, בטח בעברית. לא ידעתי להגיד את זה בצ'כית. חוץ מזה אווזים וכלבים וחתולים מבינים עברית. זו שפת הקודש! מה, לא?
בכול מקרה, האווזים בצ'כיה הבינו יפה מאוד למה התכוונתי.
הם סתמו את המקור המאיים (ואילו היו כלבים היו מכניסים זנב בין הרגליים) ופנו הצידה, מעמידים פנים שהם חייבים ממש עכשיו לנקות את נוצותיהם.
עברו כמה שנים. בשבת האחרונה ביקרתי במקום בו היו שלושה אווזים, שהתנהלו גם הם ככלבי השמירה.
כשהתקרבתי הם שעטו אלי בהבעה מאיימת-
אבל את השיעור מסבתא פרידה לא שכחתי.
"מה זה? נזפתי בהם. "
"מיד למקום. תתביישו!"
אז הם התביישו, והלכו הצידה להסתודד כאילו לא קרה כלום
והקפידו לא ליצור עימי קשר עין. כמו שנאמר, עם כבוד.
אחרי כמה דקות חזרתי לשם שוב, ואיך שהם הבחינו בי הם הורידו ראש והפנו מבט. לאווזים יש זכרון טוב. הם שומרים מצויינים. מי שמפחד וחושש- בורח. ככה גם כלבים.
הגיע אחד האנשים מהחווה, וראה את האווזים מתעלמים ממני בהפגנתיות (הייתי שם בסיור, והתרחקתי מהקבוצה בשביל לצלם). מוזר, אמר האיש הנחמד. אפילו אני קצת מפחד מהם.
ניסיתי לספר לו על אילוף אווזים אבל הוא נאלץ ללכת, וכך נשארתי עם הסיפור ועם האווזים. אז הרווחתם סיפור.
דש חמה מיוחדת למיתר ואלעד. הסיפור הזה במיוחד בשבילכם.
עינבל
בהדלקת נרות, שתי גישות ביהדות. גישת בית הלל שכיום מייצגת את רוב הבתים, בה מדליקים נר אחד ושמש, בערב השני שני נרות ושמש וכך הלאה, עד לאור גדול בסוף החג.
הגישה השניה והאהובה עלי, היא גישת בית שמאי. בית שמאי נחשבים החמירים. דווקא בעניין חנוכה בעיני הם מוצלחים מאוד.
בערב הראשון כל שמונה הנרות יאירו. בערב השני פחות אחד, וכך עד הערב האחרון של החג בו רק נר אחד ושמש יבערו באש.
…"
בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה , מכאן ואילך פוחת והולך
.
בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת , מכאן ואילך מוסיף והולך "
מקור ההבדל היא בגישת בית שמאי לנרות כמייצגים של האש, והאש כדבר רע.
כך שכמה שהאש פוחתת- יש לנו יותר שליטה בה ובחיינו.
גישת בית הלל לעומת זאת לנרות כמייצגי האור, ולפיכך האור הולך ומתחזק.
השריפה הגדולה שהיתה בחנוכה 2010 בכרמל, הדגימה עד כמה יכולה האש להיות מסוכנת ואיומה.
מאז אני בגישת בית שמאי.
חוץ מזה שאת הערב הראשון של החג אנו עושים ביחד, שרים שירים ונהנים. אחרי שלושה ימים אנחנו מתחילים "לחפף". אז להתחיל בגדול.
חג שמח!
The latest news on WordPress.com and the WordPress community.
בצד הדרך אפשר להכיר מסלולים יפים, אנשים מעניינים, אתרים מרתקים ועוד המון דברים שלא תמיד אנחנו רואים.. מוזמנים להצטרף איתי למסע בשבילים הצדדיים להכיר את היופי הנחבא במקומות הנסתרים.
העולם הוא ספר, ואלו שאינם מטיילים קוראים רק דף אחד. - אוגוסטינוס
אלה טרבינסקי, מאפשרת ויועצת בינלאומית על פי שיטת "העבודה של ביירון קייטי" ellatravinsky@gmail.com
Photography
הייקו מקוריים ומתורגמים. משתתפים: ליאת קפלן, איתן בולוקן, יעקב רז, דרור בורשטיין, יובל אידו טל, אלכס בן-ארי