סיפור על אומץ- לילדיי

לפני הרבה הרבה שנים, כשאמא היתה סטודנטית צעירה בשנה אלף (לא שנת 1000 אלא השנה הראשונה, הנקראת גם שנה א') בטכניון, צייר המרצה משהו על הלוח.
ושאל את הסטודנטים (300 בערך, אולמן כזה, למי שמכיר)
מה זה?

ועשר ידיים ברחבי האולם הורמו באומץ (וכל שאר 290 הסטודנטים עצרו את נשימתם וחיכו).

המרצה, נדמה לי גיורא משהו, נתן לכמה ידיים לענות. אמא שלכם, אגב, גם היא הצביעה. אמא שלכם היתה אמיצה מאוד והתיישבה בשורה הראשונה.

בכל אופן, גיורא משהו העדיף קודם לתת לידיים הרחוקות לענות.

והתשובות שנשמעו היו מוזרות מאוד.

פונקציה.

כובע.

הר.

קישקוש.

רגע לפני שגיורא משהו הרים ידיים (זאת אומרת, בלשון יפה – ויתר) הוא נזכר ביד ההיא מקדימה, שהיתה שייכת לצעירה מתולתלת שישבה כמעט לבדה בשורה הראשונה. מימינה ישבה ש', לימים חברתה הטובה. משמאלה ישבה מ', שהיתה חברתה ממקודם. וככה הן כבשו את השורה הראשונה באומץ שלהן, וגם בגלל שהאמינו בעצמן וחשבו שבשורה הראשונה יקל עליהן להיות תלמידות מצויינות.

אז גיורא משהו, המרצה לחדו"א אחד, העביר מבט מתוסכל על פני אולם אולמן, מלא בבשר טרי שחושב שמצוייר כובע על הלוח. ואז נתן לאמא שלכם לדבר. והיא אמרה-

נחש בריח שבלע פיל.

והגיורא היה מאושר. והוא ביקש מאמא שלכם להוכיח.

אז היא ניגשה אל הלוח ולקחה את הגיר, כי פעם לפני הרבה שנים כתבו הכל בגיר, וזה גם חרק ועשה צמרמורות איומות ביחוד כשגיורא התעצבן או סתם נשבר לו (הגיר, הגיר) אבל זהעוד יקרה, זה עוד טרם קרה בשלב ההוא. בשלב ההוא היא פשוט ניגשה אל הלוח וציירה בתוך הנחש את הפיל, בדומה לנחש שבלע פיל בספר הנסיך הקטן שאנחנו מכירים היטב.

והגיורא היה ממש מרוצה ואמר לאמא שלכם-  צדיק אחד בסדום. וכשהוא אמר את זה הוא התכוון- שאמא שלכם היתה היחידה מבין המצביעים (ואולי לא היחידה מתוך 300 התלמידים אבל מי שלא מצביע לא משפיע) שידעה את התשובה שהוא חיכה לה.

ואז הוא אמר לקהל ההמום- תקראו את הנסיך הקטן.

ועלתה תרעומת מהקהל. "זה לא היה ברפרנס! זה לא היה ברשימות! מה זה הדבר הזה?"

השיעור הסתיים, וכל מיני מצביעים התחילו להגיע אל הסטודנטים מקדימה ולשאול את זו שידעה- אבל מאיפה ידעת? ומה זה הנסיך הקטן?

וזו שידעה אמרה ספר.

ספ מתימטיקה? ספר חדו"א? ספר מחשבים?

לא, היא אמרה. ספר ילדים.

סימני השאלה נותרו תלויים באוויר כשהיא הסתובבה אל הקהל שעקב אחריה ואמרה- היו שלום ותודה על הדגים. והלכה.

ימים לאחר מכן נשמעה במסדרון השאלה. איזה דגים?

 

וכך, ילדים, הסתיים השיעור הראשון שלי בחדוא 1 בטכניון, ואני ושאר הדולפינים הלכנו לבריכה המצוינת שם לשחות ולהרגע ממפגשים עם אנשים שחושבים שהם חכמים גדולים אבל לא קוראים ספרים. .

באהבה

המתולתלת.

 

Advertisements

10 תגובות על “סיפור על אומץ- לילדיי

  1. יופי של סיפור. בדרך לחצי האי ואלדס יש מוזיאון שמולו אי שנראה כמו הפיל בתוך הנחש Isle De Los Pajaros וסיפרו לנו שמהאי הזה לקח סנט אקספרי את הדימוי

  2. סיפור מצוין 🙂
    באחד הקורסים שהייתי בו, ציירתי בהפסקה על הלוח את "הנוף העצוב ביותר בעולם" (התמונה האחרונה בספר). סתם ככה. המרצה היה מאד מרוצה, ובהמשך השיעור הוא רצה להדגים משהו עם תרשים, אז הוא צייר ריבוע ענקי על הלוח, עם 3 חורים ושאל מה זה. כמה אנשים ידעו לומר לו שזו כבשה, אבל הוא אמר – מה פתאום! תראו איזה גודל! זו פרה! 😉
    שאר הקורס הזה כבר הכיל כל כך הרבה רפרנסים לנסיך הקטן, עד שגם מי שלא קרא את הספר היה חייב להשלים אותו כדי להבין על מה לעזאזל מדברים שם 😉

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s