מדברת עם פרפרים

מדברת עם פרפרים, עינבלית 2008

פורסם ב-17 בפברואר 2011, 15:27 במדור מספרת הסיפורים

המקום: צומת ספרים בצמח.
הזמן: מתישהו בשעות הצהריים. בחוץ לוהט אש. בפנים גם מבצעים וגם שני הילדים עסוקים בפינת הצביעה הסימפטית. אני בוחנת בסבלנות את הספרים המושכים, מעבירה דף פה דף שם, מתרגשת ממילים בשחור על גבי לבן.
פתאום הבן שלי רץ בצווחות ונצמד אלי בבהלה.
מה קרה?
יש שם פרפר שחור ומפחיד (מעניין איך כל מה ששחור ישר נכנס אצלו לקטגוריית המפחיד).
מתקרבת בחשש ורואה על הזכוכית פרפר כהה מחפש דרך החוצה. הזכוכית זכה ונקייה, ללא רבב והפרפר מעופף בהתמדה לאורכה ולרוחבה של פינת השמשה בה בחר (זו שאינה מכוסה בכרזות על מבצעים וספרים חדשים).
הוא שם מהבוקר, אומרת לי המוכרת המקסימה בעודה עוקבת בזווית העין על ההתרחשות כולה.
כל הילדים (עוד 2 הצטרפו) ואני והפרפר.
זו נמפית הסרפד, אומרת המוכרת באדיבות.
אפשר להוציא אותו החוצה, אני מחליטה בליבי.
בוא אלי פרפר נחמד שב אצלי על כף היד
אני לוחשת לו מחשבה. בוא, בוא אל האצבעות שלי ואשחרר אותך לשמיים התכולים.

ביד אחת אצבעות מושטות בציפיה, ביד השניה מצלמה קטנה. בלב- התרגשות.
מה את עושה, שואלת בתי.
אני מבקשת מהפרפר לשבת על האצבעות שלי, אקח אותו החוצה, אני מסבירה. כל הילדים עוקבים בדריכות.
בוא פרפר, בוא, אני משדלת אותו בקול.
והנה, נס קטן מתרחש, קסם.
הפרפר מתעופף שוב כנגד הספרים שבמבצע ומול השמיים שבחלון ונוחת על האצבעות שלי.

אני שומרת על אצבעותי יציבות עד כמה שאפשר, זה הוא שיושב עלי ולא אני שאוחזת בו. פרפר חופשי.
הוא פורש את כנפיו ואני מצלמת, עם ובלי הבזק הוא נראה ממש אחרת.

לאט, בעקבותיי שיירה של ילדים נפעמים ועיניה של המוכרת, אני יוצאת החוצה.

הפרפר עומד, שקט, נח על אצבעי. אני מנסה לשחרר אותו מעל הספרים והוא ממאן לעוף.

הלכתי עד לשיח פיקוס קטן הנעוץ כמו שיפוד בעציץ, ושם ליד העלים שהילתם משדרת חיים וטבע- אמרתי לו- זהו פרפר, אתה חופשי.

הוא פרש כנפיים ועף גבוה אל השמיים ונעשה נקודה קטנה של חופש במימד הקסום ההוא.

עינבל 9/2008