לב הים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה-

"בשבילך אמא, אבן באהבה".

הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה

והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין.

אז יצרתי לב על סלע כורכר.

בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד.

אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים

את החרסים היפים אדם הביא.

ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה.

היה שקט בחוף היום בבוקר.

היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות.

היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו.

אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים.

עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום!

תודה גדולה

עינבל

שיר אהבה בתמונות

עין החתול שלי

מתבוננת פנימה

אני רואה אותי

צלולה

אמיצה

יוצרת מציאות

בוראת אהבה

אני מציירת את העיניים

כמתבוננת פנימה

אני בוחרת להבריא את עצמי.

אני בוחרת בריאות למשפחתי.

הגינה שלי מלאה הפתעות ועשבים רעים

בידיי החשופות אני ממיינת אותם, מנערת, מפרידה

ככה בחיי.

העשבים הרעים לי יוצאים מכאן

ונשארים רק אלו שמאירים בנוכחותם

את גינתי.

החרדל הצהוב, הפרחוני והיפה הזה,

כמה שריחו מתוק,

כמה שהוא גדול ויפה ,

הוא אשליה.

גבעולו מכוסה קוצים זעירים, זיפים דוקרניים ולבנים

לכן הוא נקרא חרדל לבן.

קוציו חודרים לי את העור,

עורי החשוף מתוך תום ורכות

מתוך אהבה טהורה לחלוטין

והוא מכאיב לי שעות רבות אחרי שנגעתי בו

בזוית הלא נכונה.

אז החלטתי לחתוך אותם

את החרדלים הלבנים

עם כפפה ומזמרה

בכדי להגן עלי,

האוהבת, הגננת, הקשובה

מאהבה אלימה.

ואותם אני הכי אוהבת

התורמוסים הנאמנים

המלטפים, היפים

בסגול וכחול ולבן.

אלו שמלווים אותי מכפר תבור וממשיכים ללוות אותי כאן.

הערוגות וביניהן

מלאות תורמוסים שזרעתי

הגינה מתמלאת בסגול נהדר

ואני ממשיכה

ברגעים קצרים

לעשב בידיים חשופות

(או בכפפה ומזמרה)

את אלו שלא עולים בקנה אחד

עם אהבה טהורה.

עינבל

אשמח לאנרגיות טובות-

לרפואה שלמה ובריאות טובה לאלו שאהבה נפשי. תודה!