שירים על דף, מצאתי תוכדי אריזה. כתבתי אותם כאן
נכתבו ב1993. 21 שנים
מהמגירה לבלוג.
*
אם בקרוב
תתעורר האם הגדולה
האלוהות העצומה
ותביט תחתיה, על עולם
של גמדים
היא תראה אותי
צוחקת ובוכה וצוחקת
*
לחייך- לחייך- לחייך
להשאר שמחה למרות הכל.
ומה כבר קרה בעצם?
התמרדתי נגד עצלנות תורשתית?
(ולא שלי…)
השקעתי המון במשהו מלהיב?
כואב קצת פה
אולי קצת שם
איזו סיבה לעזאזל בעולם
יש לי להתרגז,
לכעוס?
ההבטחה לעצמי,
להמשיך כל הזמן לצחוק.
*
28-29/9/1993
מלון שערי ירושלים
בשערי ירושלים
טועמת את האבנים המרגיזות
היפהפיות
הטומנות יותר מדי אבק בשוליהן
שולחת מבטי על ערימות הבניינים
לבושי אבן,
מפשיטה אותם
והם הופכים לחיפה.
**
האבנים שכאן
לוחשות לחשים
כישופים עייפים
של עיר זקנה
בת אלפיים שנים
ואדיהן עולים
מבעבעים בקדרה-
לחשים לוחשים מלחשים
מזכירים
לי
נשכחות – זכרונות
אהבות
בריתות
ואותך.
***
אם אנשים פצפונים
היו נכנסים אחד אחד
מתחת
לאבנים הכבדות
ה'קרות
של ירושלים,
הם היו מוצאים
את אלוהים.
מדהימה. פשוט יפיפה.
אהבתיאהבתי
תודה שהגבת 🙂
אהבתיאהבתי