לפני כחודשיים לקחתי את הבן שלי לספר ברחוב הרצל.
הבן שלי, עם שיער רך ובהיר וחלק שהגיע לו עד הכתפיים- קם יום אחד עם התשוקה להסתפר. ולא סתם להסתפר אלא הגדיל ודרש- אצל הספר של חברו י'.
לפיכך טלפנתי בשמונה בבוקר לאמא של י' ובררתי מי הוא הספר שאצלו הילד שלה סופר.
קיבלתי ממנה כתובת, טלפון והדרכה: צריך להתקשר ולתאם תור. אי אפשר ככה לבוא. צריך לקבוע תור.
תור, שאלתי נפעמת, מה, כמו לרופא?
כן, הוא ספר פופולרי. צריך לתאם ביקור
.
טוב, אז תאמנו ביקור ושמחים וטובי לב –
הילד שמח ונרגש, חמוש בתמונה של הארי פוטר מהסרט מסדר הפניקס
אמא שלו לחוצה ומסתירה את זה. מה יש לי לחפש אצל ספר?
הגענו. למזלנו היה די ריק אז חיכינו ממש קצת. עשר דקות.
חופף השיער של המספרה, בחור יפה תואר, עם שיער מחומצן, מכנסי ג'ינס ורודות וצמודות וחולצת כפתורים צמודה, לבנה, פתוחה עד הפופיק כמעט מעטרת את חזהו החלק ללא רבב.
חלק מקדמת גופו נסתרת מאחורי גורמט מוזהב ענק.
אז החופף הזה, עם האיפור הכבד בעיניים וכל הביגוד המהמם הזה, התיישב לידי בזמן שצפיתי בספר המהולל מספר את מחלפות בני.
היתה זו שעת בוקר מוקדמת (עשר), ולכבוד הארוע יצאתי בקוקו מבולגן מהבית. כולה מה- למספרה והביתה? לא עניין שדורש את הטיפול הרגיל בתלתלים (הכולל להרטיב, לסרק, וזהו). סתם אוספת הכל, וזהו.
אז זהו לא הספיק. החופף, נקרא לו ג'וני (שם בדוי), התיישב לידי וכחכח בגרונו החלק. אהממ אהמממ הוא אמר.
מה קרה, שאלתי אותו בחשש, אחרי הכל הבן שלי יושב על כסא מסתובב ולהבים מרחפים סביבו, כמו בסרט האהוב עלי, המספריים של אדוארד.
"אולי את רוצה שנעשה איתו משהו" אמר ג'וני.
"עם מי" שאלתי, נדהמת שיש מה לעשות מעבר למספריים של אדוארד סביב ראשו של הבן.
"עם השיער שלך, נהם עלי ג'וני.
יש לך שיערות לבנות (מודה. יש)
והוא פרוע (טוב, קוקו בלי הרטבה. יודעת)
והכי גרוע. יש לך תלתלים! תלתלים זה לא אופנתי, הוא אמר. את צריכה החלקה. וצבע. ופן. "
אני? אני רק מסתכלת על הבן שלי, אמרתי לו.
"ואת לא רוצה כבר לסדר את השיער?"
לא, סרבתי בתוקף. אני לא. אני אוהבת את התלתלים שלי, אוהבת את השיער שלי כמו שהוא"
אף אחד לא אוהב את השיער שלו כפי שהוא, אמר ג'וני.
תראי אותי. היה לי תלתלים. שחור. עכשיו יש לי חלק ובלונדיני. גם את יכולה!
במספרה לידנו היתה אחת עם חלק מחומצן ורולים בשיער. לתלתלים. באותו רגע הבנתי שג'וני פשוט משווק את העסק. כל בעלות החלק רוצות תלתלים וכל המתולתלות מחליקות. עד שבאתי אני ושברתי לו את הסטטיסטיקות.
ואיך יצאה התספורת?
בברכת good hair day
עינבל
נב. התמונות להמחשה בלבד 😉
תופרת חלומות 
התספורת של הבן יצאה מצוינת.
ואני גם איתך… אני אוהב את התלתלים שלך 🙂
דרך אגב, במקרה שמתי לב שלמרות שנרשמתי לבלוג נרשמתי אליו ללא קבלת עדכונים 😦 מקווה שהצלחתי לסדר את זה
אהבתיאהבתי
אני גם מקווה, אם לא מסתדר אני יכולה להוסיף את המייל שלך לרשימת העוקבים.
אהבתיאהבתי
אני מבינה אותך מאד 🙂
גם אני לא רוצה לשנות את השיער שלי, למרות שהוא מתולתל מקדימה וגלי מאחורה ושום סיכה לא מחזיקה אותו…
והבן יצא נהדר 🙂
אהבתיאהבתי
תודה עננת!
ממתולתלת אחת לרעותה. איזה מזל שאת מבינה!
אהבתיאהבתי
עינבל! ישר כח על ההתמדה בהתנגדותך!את מספיק יפה גם כך! [כמובן!, בלי
לגרוע משאר יתרונותייך המגוונים!…] מתאורייך נשמע לי שסה"כ נהנית מהמפגש
עם הספר. 🙂 איזה מזל שהוא לא מעצב אפנה… [בהנחה שחוסר ההקפדה היתרה
על הופעתך במספרה כללה בנוסף לשער גם את לבושך. אם הנחה זאת מוטעית
את מוזמנת לתקן אותי. נ.ב נרשמתי לבלוג שלך באתר זה.
אהבתיאהבתי
האמת ? הוא נראה עכשיו כזה חמוד, טוב שהתעקש. מצד שני אני גאה בך מאד שנשארת איתנה בדעתך על אף נסיונות השיווק של מר חפיפה.
אהבתיאהבתי
חחח
תודה חיה, מחשבה לאחור זה היה די מצחיק. למרות שהרגשתי ממש מוזנחת אחרי השיחה איתו.
אהבתיאהבתי
תשמעי! הוא מהמם!
והכתיבה שלך מרתקת!
ואם תרצו מספרה אחרת, יש לי שכנה (שסיפרה אותי לפני שבועיים…) והיא מ-ע-ו-ל-ה !
קוראים לה תמר – הלוחשת לשיער 🙂
אהבתיאהבתי
תמר הלוחשת לשיער?
נשמעת כמו הלוחשת המושלמת בשבילי. החמוד שלי בטוח יסכים לנסות ספרית בסגנון אחר. הפעם האחרונה (לא זו מהסיפור) היתה לא טובה…
אהבתיאהבתי
גדולה את 🙂
אהבתיאהבתי
LOL
אהבתיאהבתי
את כנראה באמת מהבודדות מרוצות מהשיער שלהן
התספורת של אדם הולמתותו מאד!
תתחדשי על הבלוג
לי עדיין אין אומץ,,,
אהבתיאהבתי
תודה עירית!
בינתיים הוא כבר הסתפר שוב אצל אותו ספר אבל ביום עמוס וכרגע הוא פחות מרוצה מהתוצאה…
אהבתיאהבתי