Categories
ART אווזה תופרת חלומות תערוכות

זומו נהריה, טיול בתערוכה במפעל”מפעל-חיים” זוגלובק לפני הריסה

נפגשתי עם אייל בן חיים, אחד משותפיי לניהול קבוצת “אתגר צילום שבועי” לטיול וצילום בזומו. “מפעל- חיים”, המוזיאון שבדרך, תחנה שישית במסע.

זומו, כניסה ושילוט בלילה

המפעל נשאר כשהיה. ההרגשה של “תכף נשוב לעבוד” עולה מכל פינה, מהשילוט שנשאר וחדרי המכונות הסגורים בגדרות וחוטי “אין כניסה”

אבל מבט מהיר מושך אותי לראות. בין “אין כניסה” אחד למשנהו יש שלטים ירוקים המובילים להמשך התערוכה.

ארבעים וחמישה אמנים מציגים בזומו נהריה, וזוהי הפעם הרביעית שאני חוזרת למוזיאון שבדרך שכאן. המדריכים מספרים שהיתה כמות ג’יפה שאין לתאר. שתחושת הג’יפה שעולה כעת היא כאין וכאפס למה שהיה כאן שהם הקימו את המוזיאון.

הכניסה היא דרך מסדרון, תעלת לידה עם יצירתה של סתיו אבן זהב, “מי חיוני ומי לא”. אז מי שחיוני נשאר. מימין, שלוש דמויות יפות וערומות על מסכים, יצירתה של אבי קריספין, fake new

fake new אבי קריספין, צילום עינבל ויסמן

מיד אני מבחינה בפיילה עצומה מלאה בנוזל אדום ושתי חולצות טי עצומות טבולות בה. של הילה שפירא, “מיצב ללא כותרת” של צביעת חולצות. אבל המוח שלי עובד אחרת. אני רואה את הפיילה ואומרת, הגיוני, פיילה של דם באמצע מפעל זוגלובק.

הילה שפירא, מיצב

לצד המיצב אני יורדת במדרגות ירוקות ונכנסת לחלל שנראה כמו חדר מכונות. זהו חדר הדוודים.

כפפה לבנה מונחת על מעקה. האם נשכחה כאן? האם חלק מיצירה?

מצד ימין שני פסלים זהובים תלויים בחלל התעשייתי . ערבה בוכייה ולווין, של משה רואס.

הניגוד בין הקיר המושחר של חדר המכונות ובין הזהב הצף שיצר משה רואס, יוצר תחושה של קדושה. הסנה הבוער, אני קוראת לערבה הבוכיה. האור נופל על הזהב התלוי ותחושת האלוהי מתחזקת. דווקא הניגוד הזה מגביר את הכיעור ואת היופי באופן סימטרי. כעת, גם הקיר המכוער הוא חלק מיופיין של היצירות.

בצד השני של החלל תופשים את מבטי דוד עם כתובת, רקמת חרוזים של ורדים, סירות מפוסלות השטות על מי מנוחות על בטון ושמן מכונות, וקן, גולם עם חלל מנוחה בתוכו. עבודתה של דפנה רון, דמעה שקופה.

בוא, אני אומרת לידידי, אקח אותך לפרפרים ולפרחים.
כיצד, בתוך מקום כזה, יתקיימו פרפרים ופרחים?


פיסול עצום של גבי קיכלי ממלא את החלל הריק בתזזית, אביב וחיים. אנחנו הולכים למקפיא 8.

כמעט נדמה שתכף הם מתרוממים ועפים החוצה, ואין חלון בחלל הזה. אין החוצה. המספרים, חלק מהאולם המקורי של המפעל, מזכירים לי את אוסף הפרפרים הנעוצים בסיכות. אלו שנמצאים בכל מוזיאון טבע שמכבד את עצמו. ולרגע קצר, אני מרגישה כמו נמלה זעירה בתוך אוסף כזה, או בטיול לימודי במוזיאון מכובד לטבע.

צלילים ואוושות יוצרים חלון אור בחלל הגדול. חלון ירוק שמתברר כמיצג מוקרן. ענפי ערבה נעים ברוח וחושפים את פניה של נערה נחושת מבע. זוהי הצצה לפני אמה של האמנית, מרב סודאי, שעלתה בגפה לארץ ישראל.

מרב סודאי, ערבה בוכיה אמא, מיצג וידאו על צלחת שידור

אנחנו נעצרים במסדרון שמוביל לדוכן קפה פינגווין(לא פעיל) ומצלמים את טרומפלדור, כלומר קומת עמודים מרחוב טרומפלדור, עבודתו של דיוי בראל העומדת בניגוד מרענן לדשא הסינטטי, הארגזים הורודים וכסאות החוף המפוספסים. המסדרון כולו הוא הזמנה לרדת אל הגשא, לצאת “החוצה” אל הירוק .

אבל רגע, מצד ימין נפתח עוד חלל. מחלקת טחונים.

בקצה, עבודתה של שלי פרימן, צומח דומם, קיפולי אוריגמי על ענפים טבעיים. שפע פרחים נפלאים ועלים. אוריגמי, אמנות קיפולי הנייר היפנית, ואופי סידור המיצד, יוצרים גן יפני אסתטי של פרחים. אני אוהבת את הניקיון העולה מהגן הזה.

בדרך ל”צומח דומם” אוסף אווזים. אווז דו ראשי, אווז פתוח, ביצה, פסלים מופלאים בליבוד צמר. יצירותיה של רקפת כנען. הפסלים מביטים בך בעינים שנראות אמיתיות, ואני יודעת שזו אשמתנו. הזיהום הביא אותן למצבן העגום.

ממשיכים להסתובב בין החדרים, החללים, והמסדרונות. פסל הידיים של אמירה פודי העשוי מתבניות של עובדים במפעל זוגלובק עצמו.

אנחנו ממשיכים ומשוטטים. מיצג הוידאו של השקדיה (סיגלית לנדאו) מעניק לי שלוות נפש. אני חוזרת לחלל הזה שוב ושוב, והשקדיה ממשיכה לטלטל את פרחיה ברוח. חושך וקרירות. כייף.

סיגלית לנדאו I wanted better for her- not worse

מצטטת מדף זומו בפייסבוק:

נשאר רק עוד שבוע א-ח-ד לזומו נהריה.

בשלישי הבא (5.7) לא יהיו עוד פרפרים במקפיא מספר 8 /// בשלישי שאחרי מחלקת טחונים שוב תעמוד שוממה /// בשבועות שיבואו אחרי השבוע הזה מדיח הכלים והערבה הבוכיה ינטושו את חדר הדוודים ובעתיד הקרוב והנראה לעין (למעט זה הקרוב ממש) מגרש החנייה הנטוש של עובדי מפעל זוגלובק המיתולוגי יחזור לאכלס יונים, מלגזות ומכשירים עתיקים.

אז קחו את הילדים, תארזו את החברים, תאספו את ההורים – ובואו. זו היא קריאה אחרונה בהחלט.

זומו נהריה. מפעל<>חיים. הגעתון 8. מפעל זוגלובק המיתולוגי. ג’-ג’ 08:00-20:00, ו’-ש’ 10:00-16:00, אצלנו אין שביתות!”

Categories
תופרת חלומות

Staycation אם נשארים מגיעים למקומות מופלאים

נפגשנו בבוקר וביחד התחלנו לתכנן את החופשה.

האפשרויות שנפרשו לפנינו לבילוייים היו עצומות.

ללכת לים, לאחד מהחופים הקסומים שסביב. לטייל ביערות, לעלות לתצפיות נוף, לצייר בצבעי מים, לצייר בצבעי מים ביער ובתצפית, ללכת לטבול בבריכה, בנחל, במעין. לישון עד מאוחר. ללכת לתערוכות. לרקוח משחות מרפאות, לקרוא בנחת ולצפות יחד בסרטי בנות. הו! המון אפשרויות!

אחרי מנוחה נעימה והרבה תה ושיחות החלטנו ללכת ליער ולתצפיות, ולקחת איתנו צבעי מים וניירות.

בערב, היו לנו (תיכננו מראש) כרטיסים להופעה. כלומר שיחה בין רוני קובן לאתגר קרת.

השיחה היתה מצחיקה, מרגשת ומרתקת. במהלכה סיפר רוני לקהל שאתגר אמר לו משהו כמו- אתה חבר טוב ואני כה סומך עליך שאני יודעת שאם אני אקפוץ לך לידיים אתה תתפוס אותי. רוני קובן שאל על המשפט הזה ואתגר קרת הסביר שהוא היה ילד די נמוך וקטן וכל חבריו היו יותר גדולים ממנו וככה הוא זיהה חבר טוב, ככזה שאפשר לקפוץ לו לידיים והוא יתפוס אותך.

ובסוף המופע הוא באמת עשה את זה. רוני קובן היה חבר טוב ואתגר קרת קפץ. צילמתי. ברור!

חשבתי לעצמי שגם אני פיתחתי דרך לזהות חברה טובה. כזו שאפשר לבלות איתה יום שלם בבית או בחופשה ולהרגיש טוב. כזו שאפשר ללכת לנוח כשהיא נמצאת ולהרגיש בטוחה.


למחרת רצינו ללכת לים. דיברנו על לצאת בשש בבוקר. אבל חופשה. התעוררתי בשבע וחצי, וחברתי שהיתה נחמדה לא העירה אותי מוקדם. הרי זו חופשה. קמות מוקדם אם זו יקיצה טבעית. אין מקום לשעון מעורר בחופשה. אחרת מה עשינו בכך?

יצאנו בבוקר לים. זמן לדבר, לאכול, לטבול.
התמסרתי למים. צפתי והתערסלתי על הגלים כאילו היו חיבוק אמהי. צפו ועלו דמעות בעיני. אני אהובה. אני בטוחה. אני צפה.

התרגשתי ממש. וציירתי את זה.

ים, ובספונטניות, בית קפה. ישבנו ב”תושה בביקרי” ליד הים. בעודנו אוכלות ארוחת בוקר טריה ופריכה, תיכננו את ארוחת הצהריים. מסעדה? מתחשק לי להכין בעצמי. נעבור ב”ים של דגים” בשלומי ונקנה דגים מפולטים. אולי סלמון?
חברתי מספרת בעיניים נוצצות על קרפצ’יו. בואי נעבור גם באיטליז, אני אומרת לה. נבקש שיכינו לנו פרוסות דקות לקרפצ’יו. יש להם שם גם מתכון.

Machi Tawara, מתוך הספר יום השנה לסלט
Machi Tawara, מתוך הספר יום השנה לסלט

במקרר כבר היו לנו תותים ופטל ותותי עץ, חסה טריה וירקות. זו היתה ארוחת גורמה נפלאה.

הימים נמשכו במקצב רגוע. ים, בית קפה, ליקוט מצרכים וארוחות משותפות מפנקות. כוס יין קר בערב על המרפסת, אויר טוב, שיחות, שלווה.

זו היתה חופשה מושלמת, מרעננת, משיבת נפש. וכל זה, במינימום מאמץ- הלא זו המהות של חופשה, לא? אפס מאמץ!

A staycation, or holistay, is a period in which an individual or family stays home and participates in leisure activities within day trip distance of their home and does not require overnight accommodation.

Wikipedia

Categories
תופרת חלומות

חדרי אירוח ובתי אירוח בחניתה

אספתי לחבריי וקוראי את רשימת חדרי הארוח, הבתים והצימרים בחניתה. הרשימה מתעדכנת מדי פעם. חלק מהמחירים כתובים כאן וחלק באתר איירביאנדבי

כבונוס, מספר סדנאות, סיורים מודרכים והצעות לפעילות איתי, בסוף הרשימה.


אצל סבינה, אייר בי אנד בי בהרחבה של חניתה

שמונה אורחים· שני חדרי שינה· חמש מיטות· שלושה חדרי רחצה


אצל אליקו

המחיר 150₪ לאורח הראשון כל אורח נוסף 120 ₪ מגיל שלוש ומעלה, אפשר עד שישה אורחים🙏.


אצל מיטל

052-425-1730 טלפון להזמנות

סוויטה משפחתית, שני חדרי שינה, מטבחון מאובזר, שירותים ומקלחת מגבות סבונים ללא הגבלה
לילה לזוג מחירי קיץ 700 שח 50 שח לילד

מחיר חורף 450 שח ללילה
ניתן להוסיף ארוחות בוקר עשירות ומפנקות עד הסוויטה בהודעה מראש
ניתן לצרף כלבים

הטבה מיוחדת

הטבה מיוחדת לקוראי תופרת חלומות- ארוחת בוקר מפנקת לעד ארבעה אנשים. לקבלת ההטבה- תגידו שהגעתם מתופרת חלומות


אצל אודט, אייר בי אנד בי בתוך הקיבוץ


אצל בילהה , אייר בי אנד בי בתוך יורט


אצל גרא, אייר בי אנד בי


פעילויות מיוחדות עם עינבל ויסמן

גינת המרפא שלי, פגישה עם תה על המרפסת, בגינת המרפא שלי

טיול יער בדגש צמחי מרפא, ליקוט וקסמי היער, עם עינבל ויסמן, מחברת הספר ברוכה את

ליקוט צמחי מרפא מגינת המרפא של עינבל ויסמן ושיעור רוקחות טבעית במטבח הפרטי שלי

סדנת צילום טבע בטלפון או במצלמה אחרת, ביער חניתה

עינבל ויסמן, חניתה

צמחי מרפא, גינת פרמקלצ’ר, אמנות ומכשפה טובה

0544877309


Categories
המלצות יצירה תופרת חלומות תערוכות

ראיון עם עינבל ויסמן

17.5.22 18:00
שיח גלריה בתאטרון ירושלים
 בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי
אוצרת התערוכה: ד"ר בת שבע אידה
חיסון לקיץ הישראלי, 17.4.22 עד 31.5.22 , גלריית הסלון, תאטרון ירושלים 

?מה המסר מאחורי היצירות שלך בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי

היצירות שלי מדגישות את החיבור האנושי והמשפחתי לחפצים ולזכרונות. קערת נחושת מבהיקה ובה תפוזים סינים כתומים וריחניים. קערת קריסטל ובה ענבים, מונחת על מפות מהמאה הקודמת. אנחנו עשויים מהחיים שלנו ומהחיים של ההורים שלנו, הסיפורים על הסבתות והסבים שלנו, בעצם, המוות אינו הסוף.

אנחנו עשויים מזכרונות. הזכרונות אותם נשאיר ואותם ליקטנו בדרכנו. בתמונות התלויות נמצאים חפצים שמעירים זכרונות בכל אחד ואחת מהצופים. אם זו מפת קרושה שמזכירה את סבתא שושנה, או שרפרף עץ מתקפל שהכין סבא ישראל. החיבור בין החושך והאור, הפירות והחפצים, מחדד את הזכרון, המודעות לערכים שגדלנו עליהם והכבוד לפיסות הזכרון שלקחנו איתנו לדרך.

לעיתים רחוקות אנחנו מקדישים זמן לחפצים ולזכרונות האלו, ומתבוננים בהם באמת. מבחינים כיצד האור משתקף בהם, איך נראה הצל המוטל מהם בקרן שמש יחידה, וכיצד משתקפים דרכם הענבים הטריים של הקיץ. 

היצירות מאפשרות את האתנחתא הזו. את ההזכרות, האהבה והערכה למשפחה, ליופי שביום יום, במזון על הצלחת ובכלים הנאים שעל המזנון. 

?מה הרקע שלך ואיך צללת לתוך הצד האמנותי שבך

נולתי בשנת 1975 למשפחה אמנותית. מיכאל קארו, אבא שלי, יצר קולאז’ים ופסלים בחדר העבודה שלו, מחסן בטון בפינת החצר. אמי, אורה קארו, רקמה, סרגה וציירה, סבתי שושנה גל נור ציירה רקמה, תפרה, סרגה, ציירה בשמן ופיסלה בקרמיקה וסבא שלי בנימין קארו יצר בקרמיקה, ברזל ועוד. בחרתי ללמוד ביולוגיה והוראה לתואר ראשון ועבורי האמנות היתה כאסקפיזם מהיום יום, כלי למנוחה וביטוי עצמי.

התחלתי לצלם בגיל שתים עשרה אך רק לפני שבע שנים, ליום הולדתי הארבעים, קיבלתי מבעלי מצלמת רפלקס דיגיטלית. למדתי בקורס של צילום למתקדמים אצל המורה יוחנן קישון באקדמיה לנוער שבנהריה ולמדתי להשתמש במצלמה כדי להגשים את הרעיונות האמנותיים שלי. צילום הפך לתרפיה עצמית, וגם היום קורה שאני רואה איך האור עובר דרך עץ בגינה ורצה לקחת את המצלמה כדי להעביר את היופי הזה הלאה.

אני חובבת תערוכות ומוזיאונים, וכל ביקור בגלריות מעורר בי השראה ותשוקה ליצירה. כך אחרי ביקור מרהיב בנשיונל גלרי בלונדון, יצרתי סדרת צילומי כדים עם פרחים בטבע דומם.

מהם הטרנדים האמנותיים שמלהיבים אותם כיום ומה הפרויקט האמנותי הבא שלך

אמנות צבעונית מאוד, רפטטיבית ומטורפת כיצירותיה של יאיו קוסמה, מעוררת בי תשוקה ושמחת חיים. וגם צילומי משפחה בגוונים חמים, הנגלים ביצירתה של האמנית אליענה אלון ושלישית, פורטרטים נשיים בסגנון ורמיר והבארוק. זהו גם הפרויקט האמנותי הבא שלי. שילוב של פירות, כלים אור טבעי ודמויות נשיות בוגרות באור טבעי בביתן.

?האם את מתכננת את היצירה שלך מראש או שזה אילתור

בחירת החפצים, הפירות והעמדתם בהרמוניה אלו עם אלו ועם מקור האור הטבעי בו אני משתמשת (כלומר שמש בשעות מסוימות של היממה) היא אחד היסודות החשובים בתהליך האמנותי שלי. תכנון צילום נמשך בין שבועות לחודשים, החל מסקיצות ראשוניות ועד הצילום הסופי. אני משקיעה תשומת לב מוקפדת ומיוחדת בכל פרט ופרט, במשחקי אור וצל, והכל בכדי שביצירה הסופית תופיע המהות שהניעה אותי ליצור מלכתחילה

סקיצה ממחברת הסקיצות שלי
סקיצה, מרץ 2022

ספרי מעט על הטכניקות, החומרים והתהליכים שאת משמשת בהם כדי ליצור את האמנות שלך

אני חושבת על כל קומפוזיציה לעומק ולעיתים קרובות יוצרת סקיצות מקדימות וקלילות, מחקרי צבע עם כלים שונים, דרגות שקיפות שונות והשתקפויות בזכוכית, כלי קריסטל, כסף, נחושת ואלומיניום. אני עושה סדרה של צילומי ניסיון בעזרת הטלפון הנייד ובעזרת המצלמה המקצועית, לפני שאני יוצרת את העבודה הגדולה.

החומרים שלי מסורתיים. פירות וירקות טריים מהשוק או מעצי הפרי בגינה. כלים נאים, מפות ומפיות מכותנה, פשתן ועבודות יד של רקמה וסריגה שעברו אלי בירושה מהסבתות של המשפחה.

צילומים מפתיחת התערוכה "חיסון לקיץ הישראלי" בתאטרון ירושלים, אפריל 2022


?מה נגלה עליך מהתבוננות ביצירות שלך

אני מושפעת מהאמנים ההולנדים של המאה השבע עשרה ומהציורים הריאליסטים מלאי הסמלים והמשמעות שלהם. אני נפעמת מהיופי שבפשטות. המאכלים הנאים, הפירות הטריים, האופן בו האור מוחזר מפירות שונים, כלים שונים, שקיפות ואטימות. ההתיחסות שלי לפרטים הטבעיים והביתיים הללו משקפת את היחס שלי לגינה, לבית ולמשפחה. בעיני, היצירה שלי היא חגיגה של החיים.


ספריעל עוד על ההשראה והאמנים שהשפיעו עליך

אני מושפעת מיצירות טבע דומם של האמנים הפלמים במאה ה 17 ומחגיגת החיים היומיומית הבאה לידי ביטוי ביצירות הללו. למצוא יופי בכל דבר, לראות את האסתטיקה שבפרח הנובל כמו גם באשכול הענבים ופטוטרות הענבים שנקטפו

טבע דומם, ארוחות בוקר, זרי פרחים וסצנות ואניטאס

פיטר קלאש (1567-1660)

פיטר קלאש , ואניטאס (1630)
2018, ואניטאס, עינבל ויסמן

קלרה פיטרס (1607–1621)

טבע דומם עם גבינות, שקדים ופרצעל, קלרה פיטרס, 1615
ארוחת הבוקר של קלרה, 2018, במחווה לקלרה פיטרס
Categories
החיים הנקה חיות וחיוכים תופרת חלומות

התינוקת בת עשר

לפני עשר שנים ושבעה ימים, היא הגיעה אלינו.  בגיל יום, אפאטית, מורעבת, זעירה וחסרת אונים.
שום דבר לא העיר את אינסטינקט היניקה שלה, חוץ מקנגורו עור לעור איתי. ואז היא הסכימה לבלוע קצת ממזרק עם תמ”ל לחתלתולים (זה מנ שעמותת נהריה אוהבת חיות נתנה לי).
הייתי בית אומנה, אמא אומנה וכלבה מחליפה.
עם צמר גפן לח וחם ניגבתי את הבטן והטוסיק שלה עד ששיחררה את הצרכים
בבקבוק עם פטמה קטנטנה האכלתי אותה עד שנגמלה.
אני זוכרת איך עמדתי בתור לקופה בסופר עם הפטמה הכי זולה והבקבוק הכי זול כי המזרק לא עמד בקצב ההאכלה שלה.
האיש שעמד מאחורי ציקצק בלשונו. זה מה שאת קונה לתינוקת שלך, הוא הצביע על המנשא.
כן, אמרתי. רוצה לראות אותה?
הוא הציץ לתוך המנשא והגורה הרימה את עיניה אליו.
האיש כמעט נחנק.
זה…זה… זה תינוק?
הוא שאל, נבוך להודות שהתינוק שלי נראה כמו חיה.
כן. אמרתי. זו כלבה זעירה בת שבוע. היא אוכלת ממזרק ואני רוצה לנסות בקבוק עם פטמה. יהיה לי יותר קל לטפל בה ככה.
אוה… האיש גנח בהקלה. חשבתי שמשהו לא בסדר בתינוק שלך.
הכל בסדר, הרגעתי אותו. חוץ מזה שאני על תקן כלבה מחליפה.

כאן קויה בגיל חודש מדגימה יניקה מבקבוק
לפני עשר שנים